חסיד נ' לבטוח ואח'

פסק דין

1.ביום 23.6.12 אירעה תאונת דרכים בהרצליה, שבה היו מעורבים רכב התובעת (להלן: "הטריוס") ורכב הנתבעת 1 (להלן: "הטויוטה"), שהיה נהוג בידי הנתבע 2.

2.אין מחלוקת כי התאונה התרחשה בצומת, כששני כלי הרכב הגיעו מאותו כיוון בנתיבים סמוכים.

לטענת התובעת, עמדה ברמזור בנתיב האמצעי, מבין שלושה נתיבים, המיועד לנסיעה ישר ולנסיעה שמאלה. הנתבע 2 עמד אף הוא ברמזור, בנתיב השמאלי, המיועד לפניה שמאלה בלבד.

עם התחלף מופע הרמזור לירוק, החלו כלי הרכב בנסיעתם, אלא שהנתבע 2 טעה, ובמקום לפנות שמאלה, המשיך בנסיעה ישר והתנגש ברכבה.

הנתבע מכחיש את הטענה הנ"ל. לדבריו, פנה שמאלה במקביל לתובעת, אשר סטתה לנתיבו בחדות, תוך כדי הפנייה, ופגעה ברכבו.

3.מטעם התובעת העיד העד שטראוס. עדותו עקבית ומהימנה. העד נסע אחרי הטריוס, הבחין באופן מלא בהתרחשות התאונה לפניו, והספיק לבלום ללא פגיעה, כיוון ששמר מרחק מספק. העד תומך בגרסת התובעת, כי הנתבע המשיך בנסיעה ישר ופגע בטריוס בחלקו האחורי. בחקירתו הנגדית הסביר את חוסר הסבירות בהתנהלות הנתבע כך: "הוא כנראה עשה טעות וברגע האחרון רצה להמשיך ישר ולא שמאלה. היא היתה יותר קדימה עד כמה שאני זוכר והוא ניסה לחתוך ופגע בה.

...ש: אז מה ההגיון?

ת: כי הוא טעה"

(עמ' 3, שו' 22-28 לפרו')

העד שלל את האפשרות שהתובעת פנתה שמאלה בקשת צרה, וכך סטתה לנתיב נסיעת הטויוטה ופגעה בה. העד עמד על כך שראה את הנתבע ממשיך בנסיעה ישר קדימה ופוגע בחלק האחורי של הטריוס.

לא ראיתי להטיל ספק בעדותו, שכאמור מתיישבת הן עם עדות התובעת והן עם מיקום הפגיעה בטריוס.

4.מטעם ההגנה העיד העד פבלוצקי. הוא עמד בסמוך לצומת, בנתיב שאליו פנו התובעת והנתבע 2. לפי גרסתו, שמע רעש וראה שתי מכוניות שהתנגשו האחת בשנייה. העד לא ראה בדיוק כיצד התרחשה התאונה: "ראיתי ששתי מכוניות התחילו לנסוע וראיתי שקרה ביניהם משהו. ראיתי שאחד שפשף את השני" (עמ' 4, שו' 26-27 לפרו'). לאורך עדותו העד לא יכול היה להצביע על הגורם לתאונה ולא ראה שהיא נגרמה כתוצאה מסטיית התובעת לנתיבו של הנתבע: "הימנית יותר היתה טיפה קדימה. הבנתי שהיא חתכה אותו, אני לא יודע מה בדיוק אבל כנראה שהיה שם משהו. זה מה שראיתי. ברגע שהיא התחילה לנסוע הם היו באותו מרחק אבל כנראה שמישהו נכנס יותר חזק. הרכב השמאלי יצא יותר לאט, כך הבנתי" (שם בשו' 29-32, הדגש של הח"מ).

5.מסתבר, שעדויות התביעה מתיישבות זו עם זו ועם מיקומי הנזק. לעומת זאת עדות הנתבע איננה נתמכת בעדותו של פבלוצקי והיא אף אינה מתיישבת עם מיקום הנזק.

6.בנסיבות אלה יש מקום לקבל את התביעה.

הנתבעים ישלמו לתובעת 5,482 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 550 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ג, 07 יולי 2013, בהעדר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: