חסיד ואח' נ' כורש ואח'

פסק דין

תביעות הדדיות בגין עיסקה להשכרת בית.

התובעים/ נתבעים שכנגד, יעקב חסיד ושלמה חסיד (להלן: "חסיד") השכירו בית דו-משפחתי שבבעלותם, המורכב משתי קומות, חניה פרטית, חצר וגינה עם עצי פרי, שנמצא ברח' מיצרי טירן 13, גבעת המבתר, ירושלים (להלן: "הבית"), למנוחה, הגב' ירדנה שקלאר ז"ל (להלן: "המנוחה") לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 26/1/2009, עם אופציה להארכת השכירות לשנה נוספת תמורת דמי שכירות בסך 7,250 ₪ לחודש.

הנתבע/ תובע שכנגד, מר אביעזר כורש (להלן: "כורש") הינו, ע"פ הנטען, יורש של המנוחה, חתום כערב על הסכם השכירות, ואשר התגורר יחד עם בני משפחתו בבית יחד עם המנוחה. לטענת כורש, המנוחה הינה דודתו.

במהלך חייה של המנוחה שולמו דמי השכירות כסדרם.

בחודש דצמבר 2009 נפטרה המנוחה; עם פטירתה ביקש כורש להמשיך לשכור את הבית, על פי הסכם השכירות שנחתם עם המנוחה.

חסיד התנו את הסכמתם להמשך השכירות על ידי כורש בהמצאת צו קיום צוואה של המנוחה. כורש המציא צו לקיום צוואה וביקש להמשיך את השכירות.

ודוק, מאז פטירת המנוחה חדל כורש לשלם את דמי השכירות על פי הסכם השכירות במלואם. כל פניותיהם של חסיד לכורש על מנת לפנות את הדירה ולשלם דמי שכירות, נדחו על ידי כורש.

לטענת חסיד, עד למועד הגשת התביעה בחודש מאי 2010, שילם כורש סך של 23,050 ₪ בגין דמי השכירות במקום 43,500 ₪. לפיכך, הם תובעים את כורש לשלם להם את יתרת דמי השכירות בגין התקופה עד מאי 2010, על סך 20,450 ₪.

מהדיון עלה כי כורש עדיין מתגורר בבית ואינו משלם את דמי השכירות במלואם.

כורש הגיש כתב הגנה רחב ידיים, התופס עשרה עמודים ושלל רב של נספחים. לטענתו, הוא מלכתחילה היה צד להסכם השכירות אולם ההסכם נרשם על שמה של המנוחה, על מנת לקבל הטבות שונות עקב נכותה ומחלתה הסופנית של המנוחה; משך כל תקופת השכירות הוא התגורר עם בני משפחתו- אשתו ושלושת ילדיו, בבית יחד עם המנוחה.

כורש ממשיך וטוען כי חסיד התעלמו מטענותיו בעניין הליקויים הרבים שהיו בבית, לרבות רטיבות, דליפת מים, ליקויים בתריס החשמלי, סדקים, מדרגות שבורות, אי-התקנת מקלחון, אי-פתיחת סתימות. לטענתו, חרף בקשות חוזרות ונשנות לתיקון הליקויים, חסיד לא עשו כן, למעט תיקון התריס החשמלי בסלון וחלק ממדרגות הכניסה; בעקבות כך הוא התקין מקלחון בסך של 1,500 ש"ח וקיזז את עלות המקלחון מדמי השכירות של חודש מאי 2009; חסיד התנגדו לכך בהתחלה, אולם מאוחר יותר התרצו.

לטענת כורש, הוא קיזז את עלות תיקון הליקויים שבדירה מדמי השכירות, וזאת לפי סעיף 12 להסכם השכירות.

עוד טוען כורש, כי חסיד לא מסרו לו את המפתח למחסן שנמצא בחצר הבית ועשו שימוש במחסן לצרכיהם; כמו כן, חסיד נהג להיכנס לתחום המושכר ללא הזמנה וללא סיבה ופגע בפרטיות שלו ושל בני משפחתו.

כורש צירף חוו"ד שמאי, אשר תיארה את הליקויים בבית והעריכה את דמי השכירות הראויים בעד הבית על סך של 4,000 ₪ בחודש. לפיכך, הגיש כורש תביעה שכנגד שבה הוא תובע את חסיד להשיב לידיו את דמי השכירות שנגבו ממנו ומהמנוחה, מעבר לסך של 4,000 ₪ בחודש ובסה"כ 39,500 ₪.

בנוסף לכך, מבקש כורש בתביעתו שחסיד ישיבו לו את ההוצאות שהוציא בפועל בגין תיקונים שביצע בדירה, על סך של 2,868 ₪ וכן סך של 3,705 ₪ עבור סולר אשר שולם על ידו לחסיד ואשר לא היה שייך להם, אלא לשוכרות הקודמות, וכן סך של 2,000 ₪ עבור חוו"ד השמאי.

כורש הגיש תביעה שכנגד לתביעתם של חסיד על סך של 30,200 ₪ וכן תביעה עצמאית נוספת בגין יתרת הנזקים בתוספת 10,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות, ובסה"כ התביעה הנוספת עומדת על 27,874 ₪.

חסיד טוענים כי לא היו ליקויים משמעותיים בבית וכי הם הביעו נכונות לתקן את כל אשר צריך תיקון, אולם התברר להם כי כל מטרתו של כורש היא להחזיק בדירה מבלי לשלם את דמי השכירות המוסכמים. לפיכך, הם ביקשו ממנו לפנות את הדירה, אולם הוא סירב והמשיך להתגורר בדירה יחד עם בני משפחתו מבלי לשלם את דמי השכירות על פי המוסכם.

דיון:

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, לרבות עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי כורש הפר את הסכם השכירות כאשר הפחית את דמי השכירות על דעת עצמו וסירב לפנות את המושכר על פי בקשתם של חסיד.