חסטר ואח' נ' זריפיאן

פסק דין

1. בפני ערעורם של המערערים, על החלטתה של כבוד רשמת ההוצל"פ מירב אליהו מיום 14.02.13 ומיום 13.02.13 ,בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-58157-12-8 , אשר קיבלה באופן חלקי את בקשת ה"פרעתי" שהגישו המערערים לעניין טענת קיזוז דמי השכירות אשר לא שולמו , תוך שקבעה כי אין עוד חוב ממנו ניתן לקזז.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. המערערים הינם בעלים של חנות ברחוב אלנבי 104 בתל אביב.

המשיב ואחיו היו דיירים מוגנים של המושכר.

בתאריך 16.04.07 המערערים הגישו נגד המשיב ואחיו תביעת פינוי בבית משפט השלום בת"א בת.א 27995/07 בעניין הפרת סעיפי הסכם השכירות בו טענו כי אחיו של המשיב עזב את המושכר בשנת 2003 מבלי להודיע למערערים. בחודש מרץ 2010 הגישו המערערים תביעה נוספת לפינוי נגד המשיב לבית משפט השלום בת"א 48043-03-10 בטענה כי לא שילם את דמי השכירות מאז פברואר 2009.

שתי התביעות אוחדו בהחלטה מתאריך 11.05.10.

המשיב הגיש הודעה לבית משפט השלום בת"א בתאריך 11.05.10 , בה הודיע כי הוא מפקיד סך של 10,800 ₪ בגין חוב דמי השכירות שבפיגור עד אותו מועד. כלומר, מפברואר 2009 ועד מאי 2010.

תצהיר עדות ראשית מתאריך 25.11.10 שהגיש המשיב לבית משפט השלום בת.א 48043-03-10 הצהיר כי הפקיד את הסך של 10,800 בגין חוב דמי השכירות וכי הינו מפקיד את דמי השכירות החודשיים באמצעות בנק הדואר.

בתאריך 06.05.12 בית המשפט דחה את תביעת הפינוי נגד המשיב וחייב את המערערים בהוצאות משפט על סך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד על סך 10,000 ₪, כלומר, 12,500 ₪.

בתאריך 07.05.12 קבע בית משפט השלום שיש להחזיר למשיב את הפיקדון שהפקיד בתיק זה וכי הוא רשאי להעביר את הסכום לידי המערערים כנגד שכר הדירה או להודיע על קיזוז סכום הפיקדון מן ההוצאות שנפסקו לטובתו, לכן שלחו המערערים למשיב הודעת קיזוז והודיעו כי הם מקזזים את החוב בפסק הדין 12,500 ₪ מחוב דמי השכירות שהמשיב הודה בו והודיע כי מפקידו .

המשיב בחר להעביר את סכום הפיקדון למערערים ולא לקזז את סכום הפיקדון כנגד שכ"ט וההוצאות שנפסקו כנגד המערערים, לכן המערערים נותרו חייבים למשיב את הסכום שנפסק בפסק הדין , קרי, 12,500 ₪.המערערים לא שילמו את שנקבע בפסק הדין.

המערערים הגישו בקשה בטענת "פרעתי", בה טענו כי המשיב לא שילם להם את דמי השכירות מחודש פברואר 2009 ועד לחודש מאי 2012, ולכן הם רשאים לקזז את סכום ההוצאות שהוטל עליהם בפסק הדין כנגד תשלום דמי השכירות, בערב הדיון בטענה הנ"ל , בתאריך 12.02.13 התקבל במשרד ב"כ המשיב תצהיר נוסף מטעם המערערים וכן המחאה על סך של 8,180 ₪.

בתאריך 13.02.13 ו14.02.13 קיבלה כבוד הרשמת באופן חלקי את בקשת ה"פרעתי" שהגישו המערערים לעניין טענת קיזוז דמי השכירות אשר לא שולמו , תוך שקבעה כי אין עוד חוב ממנו ניתן לקזז.

טענות המערערים:

3. המערערים טוענים כי קיזזו את סכום פסק הדין על סך 12,500 ₪ מדמי שכירות מוגנים שהמשיב חייב להם בסך של 720 ₪ לחודש, לתקופה מאפריל 2010 עד מאי 2012 במשך 25 חודשים על סך 18,000 ₪ , וכי כבוד הרשמת קיבלה את עמדת המערערים בהחלטתה כי הם רשאים לקזז את ההוצאות ושכ"ט שנפסקו לטובת המשיב מחוב שכר הדירה שהמשיב היה חייב להם אך כבוד הרשמת טעתה בחישובה, וכי ביום 03.02.13 , ערב הדיון בבקשת "פרעתי" העביר ב"כ המשיב לראשונה לב"כ המערערים אסמכתאות, לטענתו , בדבר הפקדת דמי שכירות לתקופה מאפריל 2010 עד מאי 2012, המשיב מעולם לא העביר למערערים קודם לכן אסמכתאות אלה בדבר הפקדה בבנק הדואר ולא יידע אותם בדבר ההפקדות מלבד תשלום בודד על סך 720 ₪ מיום 09.06.10 על שם המשיב שגם סירב לאשר את העברתו אליו, שכן ההפקדות שהעביר המשיב למערערים לא כיסו את כל חוב דמי השכירות לתקופה מאפריל 2010 עד מאי 2012, ושעל פי דפי הריכוז שערכו המערערים נשאר המשיב חייב למערערים סך של 4,320 ₪ בגין דמי השכירות מוגנים לתקופה הנ"ל, לכן הודיעו המערערים למשיב על קיזוז יתרת החוב על סך 4,320 ₪ מהסכום בפסק הדין על סך 12,500 ₪ והעבירו לב"כ הזוכה את היתרה על סך 8,180 ₪, ובכך פרעו המערערים את סכום ההוצאות ושכ"ט שנקבעו בפסק הדין, כך שעם העברת הסך של 8,180 ₪ לב"כ המשיב פרעו את סכום פסק הדין.

המערערים טוענים כי המשיב הפקיד אומנם סכומים בבנק הדואר , אך בפועל לא העביר למערערים אסמכתאות כדי שיוכלו לגבות אותם מבנק הדואר וכדי שבעתיד ייקח את הסכומים הללו חזרה, וכי רק נוכח מכתבם המפורש של המערערים נאלץ המשיב להעביר אליהם את הסכומים, וכי המשיב לא הופיע לדיון ולא צירף תצהיר לתגובתו.

המערערים טוענים כי כבוד הרשמת בהחלטתה מתאריך 13.02.13 הצדיקה את עמדת המערערים וקבעה כי למערערים זכות קיזוז קיימת ומבוררת לגבי תשלום דמי שכירות של חודשים בעבר, וכי ניתן לקזז חובות של הזוכה בטענת פרעתי כאשר חובות אלה הינם חובות מבוררים.

עיקר טענת המערערים הינה כי כבוד הרשמת טעתה כאשר קבעה בסעיף 23 להחלטה נשוא הערעור כי "דמי השכירות משולמים באופן קבוע על ידי הזוכה, ואף נמשכו על ידי החייבים נכון ליום 05.02.13 על כן, אין כל חוב ממנו ניתן לקזז", שכן קביעתה הנ"ל עומדת בניגוד גמור לחומר עובדתי וראייתי שהיה בפניה.

המערערים טוענים כי לא ברור להם מדוע בהחלטתה הנוספת אשר ניתנה ביום 14.02.13 קבעה כבוד הרשמת ללא כל הנמקה כי יש להתעלם מהקטע אשר נכתב מתחת לקו ההחלטה, למרות שמדובר בקטע הרלוונטי והנכון של ההחלטה, וכי בענייננו מדובר בטעות בולטת על פני פסק ולפיכך על בית המשפט הנכבד להתערב, וכי לקביעתה העובדתית השגויה של כבוד הרשמת כי דמי השכירות משולמים באופן קבוע השפעה על ערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום שדחה את תביעותיהם לפינוי המשיב מהחנות.