חסון נ' צאיג ואח'

ב"כ התובע: עו"ד דאום

ב"כ הנתבעים: עו"ד דמנד

פסק דין

תאונה שארעה ב-3/7/07. נתבע 1 שנהג ברכב פרטי פנה שמאלה כדי להיכנס למפרץ חניה ואז פגע האופנוע שעקף משמאלו. כנגד נתבע 1 הוגש כתב אישום וב-22/12/09 הרשיע אותו כב' השופט מאיר דרורי שקבע כי נתבע 1 התרשל בכך שלא הבחין באופנוע ופנה בלי לוודא שהדרך פנויה. כן נקבע שקיימת רשלנות תורמת של התובע והוא נושא באחריות מסוימת לתאונה (ת"ד 10037/08 מ"י נ' צאיג [2009]). ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי נדחה, וכב' השופטת תחיה שפירא אימצה את קביעותיו של בית-המשפט לתעבורה, לרבות לעניין הרשלנות התורמת. בית-המשפט הדגיש שלא הוכח שהתובע נהג במהירות מופרזת (עפ"ת 34673-01-10 צאיג נ' מדינת ישראל [23/5/10].

דומה שקביעות אלו די בהן כדי לצמצם את המחלוקות, אלא שב"כ התובע טוענת כי אין לקביעות בהליך הפלילי נפקות בהליך שלפנינו, הן משום שהתובע לא היה צד להליך הפלילי והן משום שקביעות בית-המשפט לתעבורה אינן מצביעות על רשלנות תורמת כלשהי (וזאת חרף אמירות מפורשות של שתי הערכאות). נוכח המחלוקת על שיעור הרשלנות התורמת והואיל וקיימים חילוקי דעות גם בנושא הנזק, נשמעה ממילא עדותו של התובע בשני הנושאים.

ממצאיהם ומסקנותיהם של בית-המשפט לתעבורה ושל בית-המשפט המחוזי מהווים ראיה לכאורה בהליך הנוכחי (סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971), ולא ברורה לי עמדת ב"כ התובע שהתעלמה בטיעוניה מסעיף זה. מכל מקום, לא מצאתי כי התובע סתר ממצאים אלו, ולמעשה עדותו מחזקת אותם שכן עיקר הפגיעה הייתה בדלת האחורית שמאלית של הרכב דבר המצביע שהרכב כבר עבר מרחק מה לפני התאונה ומחזק את הסבירות שהאופנוע במהירות סבירה ובזהירות יתרה יכול היה להימנע מן התאונה. סביר אפוא שרכבו של הנתבע לא היה צמוד למדרכה מימין (כפי שטוען התובע) ושהאופנוע, לו היה נותן דעתו לדרך יכול היה להימנע מן התאונה. לאחר בחינת מכלול הראיות והממצאים, בשים לב למרחק ממנו הבחין האופנוע ברכב, למוקדי הפגיעה, ולעובדה שלא הוכחה מהירות מופרזת של האופנוע, אני מעמיד את מידת רשלנותו התורמת של התובע על שיעור של 20%.

אשר לנזק: התובע לא הציג כל ראיה למכירת האופנוע. המסמך המצולם שהוצג (ת/1) אינו נראה אוטנטי, וללא הצגת הקונה אין לו כל משקל ראייתי וממילא הוא אינו מעיד על המכירה. מנגד, התובע הציג חוות דעת שמאית המעידה כי נגרם לאופנוע נזק בסך של כ-32,000 ₪, חוות דעת זו לא נסתרה ומכאן שהתובע הוכיח, למיצער, את הנזק שנקבע בה. אלא שבפועל, גם לטענתו, נגרם לו נזק נמוך יותר, שכן הוא טוען שמכר את האופנוע בסכום של 25,000 ₪ והפער שבין שווי האופנוע (58,000 ₪) לבין סכום זה עומד על 28,000 ₪ בלבד. אני קובע אפוא שהתובע הוכיח שנגרם לאופנוע נזק בסך 28,000 ₪. לסכום זה יתווסף שכר השמאי בסך 750 ₪ שבגינו הוגשה חשבונית (אך לא קבלה). נזק בסך 5,500 בגין נסיעות לא הוכח ולא הוצגה כל חשבונית שתתמוך בו. אציין כי התובע נפגע פגיעת גוף בתאונה ואין לשלול כי מתנהל הליך גם במסלול זה.

מצאתי אפוא כי סך נזקיו של התובע עומד על 28,750 ₪, ומסכום זה יש להפחית, כאמור, רשלנות תורמת בסך 20%.

נוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 23,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית מ-3/7/07 ועד לתשלום בפועל, בתוספת האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"א, 21 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: