חסון נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן בהעדר הצדדים, ביום 29.6.11, על ידי השופט ש. בנג'ו, בתיק פל 12506-11.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין כך שביום 28.1.11 בשעה 04:51 נהג ברכב ביציאה מקיבוץ יגור בהיותו שיכור.

המערער נבדק במכשיר הינשוף ונמצא כי הוא נוהג כשבגופו ריכוז של 530 מיקרו גרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

על יסוד העובדות הנ"ל ייחסה המשיבה למערער עבירות לפי סעיפים 62 (3), 64ב (א) וסעיף 39א הכל לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, ותקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

כאמור המערער זומן כדין ליום 27.6.11 ולא התייצב לדיון, ע"כ נידון בהעדרו והוטלו עליו העונשים הבאים:

2,500 ₪ קנס, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים ופסילה בפועל למשך 24 חודשים בניכוי חודש פסילה מנהלית, (להלן – "פסק הדין").

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין ובה טען כי ביום 23.6.11 הוא היה מעורב בתאונת דרכים ושהה בחופשת מחלה מאותו יום עד ליום 4.7.11. הבקשה נדחתה אך בית משפט לתעבורה אפשר הגשת מסמכים רפואיים ולכן הוגשה בקשה נוספת ביום 5.10.11.

בית משפט לתעבורה שב ונתן את החלטתו ביום 6.11.11 ודחה את הבקשה הנוספת.

בית משפט לתעבורה ציין כי התאונה התרחשה ביום 17.9.10 והתיעוד הרפואי הנוגע גם לימי המחלה נערך בסמוך לכך.

בית משפט החליט כי כל האסמכתאות שצרף המערער היו מלפני שנה ואין בהם כדי להצדיק את היעדרותו מהדיון. בית משפט לתעבורה לא קיבל את המכתב שרשויות הצבא נתנו למערער ואשר ממנו עולה כי הוא שהה בחופשת מחלה בין התאריכים 23.6.11 – 4.7.11.

על החלטה זו מופנה הערעור שבפניי.

ב"כ המערער חזר וטען כי המערער הציג אסמכתאות הנוגעות לסיבת היעדרותו מהדיון וכי יש באסמכתאות אלו כדי לבסס עילה מוצדקת להיעדרות מן הדיון.

ב"כ המערער הפנה לפגיעה של המערער ולטיפול הרפואי אשר נזקק לו בהיותו חייל בשרות סדיר.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטעמו, אין בפי המערער כל סיבה מוצדקת להיעדרות מן הדיון.

לאחר שעיינתי בהחלטות בית משפט לתעבורה, בפסה"ד, באסמכתאות שהמערער צרף, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית משפט לתעבורה.

המערער הינו חייל בשרות סדיר שנפגע ביום 18.9.10 בתאונת דרכים ובעקבותיה נזקק לטיפול רפואי. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו, עולה כי הוא היה בחופשת מחלה מיום 23.6.11 עד ליום 4.7.11. מסמך שאמנם ניתן בדיעבד ביום 6.7.11, אך מסמך זה נתמך באישור צבאי של היחידה הממונה על המערער ואשר נערך ביום 19.9.11 ושבו נאמר בצורה מפורשת שהמערער לא התייצב גם כן ליחידתו עקב חופשת מחלה בין אותם מועדים שצוינו לעיל.

כאמור, די בקיומו של הצדק סביר להיעדרות מהדיון על מנת שבית משפט יבטל פסק דין שניתן בהעדר – לעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10), וכי בנסיבות העניין ניתן לומר שמחלה שבעקבותיה מקבל הנאשם ובענייננו המערער, חופשת מחלה על רקע אירוע תאונתי שהתרחש בעבר, יש בה כדי לבסס את העילה של הצדק סביר להיעדרות מהדיון ועל כן אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר.

הדיון יוחזר לבית משפט לתעבורה מהשלב של ההקראה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.