חסון נ' דביר ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בתאונה מיום 26.9.10.

התובעת טוענת בכתב התביעה כי היא נסעה באיטיות בשל פקק תנועה, רכב שנסע לפניה בלם בפתאומיות, התובעת הצליחה לבלום את רכבה בזמן אולם הנתבעת מס' 1, שהגיעה מאחור במהירות, לא שמרה מרחק מרכב התובעת ופגעה ברכב התובעת מאחור. לאחר מכן הנתבע מס' 4 פגע ברכב הנתבעת מס' 1 מאחור ושוב פגע רכב הנתבעת מס' 1 ברכב התובעת. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה הנזקים המצויינים בחות דעת השמאי מטעמה.

הנתבעות מס' 1 ו- 3 טוענות בכתב ההגנה כי הנתבעת מס' 1 נסעה במהירות איטית בשל אותו פקק תנועה, רכב התובעת בלם בפתאומיות וכתוצאה מכך פגע רכב הנתבעת מס' 1 קלות ברכב התובעת, פגיעה של פגוש בפגוש שלא גרמה לכל נזק לרכב התובעת. שבריר שניה לאחר מכן פגע רכב הנהוג על ידי הנתבע מס' 4 בעוצמה אדירה בחלקו האחורי של רכב הנתבעת מס' 1 והדף אותו קדימה אל עבר רכב התובעת, תוך גרימת נזק גדול לרכב הנתבעת מס' 1. על כן, האחריות הבלעדית לתאונה ולנזקים שארעו היא של הנתבע מס' 4. הנתבעת מס' 5 אף פיצתה את בעלת הרכב בו נהגה הנתבעת מס' 1 על הנזקים בחלק האחורי של הרכב. לחלקו הקדמי של רכב הנתבעת לא נגרמו נזקים. עוד טוענות הנתבעות מס' 1 ו- 3 כי הנזק שנגרם לכנף האחרוית ימנית של רכב התובעת כלל לא נגרם בתאונה זו. הנתבעות תמכו את הגנתן בחוות דעת שמאי.

הנתבעים מס' 4 ו- 5 טוענים בכתב הגנתם כי הנתבעת מס' 1 היא הגורם לנזק וממנה יש להיפרע, שכן הנזק שנגרם, אם נגרם, הינו בגין הפגיעה הראשונה ברכב התובעת, והנזק שנגרם בהדיפה שלאחר מכן נבלע באותו נזק. הנתבעים מכחישים את הנזק הנטען על ידי התובעת בכתב התביעה, התובעת לא הוכיחה כי נגרמה לרכבה ירידת ערך והסכומים הנתבעים על ידה מופרזים ביחס למהות הפגיעה.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו נהנהגת ברכב התובעת וכן הנתבעת מס' 1. הנתבע מס' 4 לא התייצב לדיון. על פי טענת נציג הנתבעת מס' 5, הנתבע מס' 4 התייצב בבית המשפט, אך לא יכול היה להמתין לדיון שהתעכב ומכל מקום, הוא מודה בנטען בכתב התביעה.

דיון והכרעה

התובעת הוכיחה טענתה, כפי שהועלתה בכתב התביעה, ולפיה רכבה נפגע פעמיים: פעם אחת על ידי רכב הנתבעת מס' 1 ופעם נוספת כאשר רכב הנתבע מס' 4 פגע ברכב הנתבעת מס' 1 והדף אותו על רכב התובעת.

הנתבעת מס'1 אישרה בעדותה כי אכן פגעה ברכב התובעת פעמיים. על פי הודעת נציג הנתבעת מס' 5, גם הנתבע מס' 4 מאשר את טענות התובעת בכתב התביעה, משמע – שרכב התובעת נפגע פעמיים, כשהפגיעה השנייה ארעה לאחר שרכב הנתבע מס' 4 פגע ברכב הנתבעת מס' 1.

התובעת גם הוכיחה כי אותן שתי פגיעות גרמו לנזק ברכבה. עיון בתמונות הנזק שהוגשו על ידי התובעת מעלה כי אכן, לרכב התובעת נגרם נזק כתוצאה מאותן שתי פגיעות. מטבע הדברים, פגיעה בפגוש אחורי לא תמיד תיראה בעין בלתי מקצועית במקום התאונה, אלא רק לאחר פירוק הפגוש על ידי איש מקצוע, ובהחלט ייתכן כי רכב התובעת יסבול נזק מאחור על אף שלרכב שפגע בו (רכב הנתבעת מס' 1), לא ייגרם נזק בחלקו הקדמי.

באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים: התובעת אמנם טענה בעדותה בפני כי לא הרגישה בהבדל בעוצמת שתי המכות שספג רכבה (עמ' 5 שורות 12-13 לפרוטוקול), אולם בעניין זה שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת מס' 1, אשר מתיישבת עם תמונות הנזק של רכבה (נ/2 ו- נ/3) ועם חוות דעת השמאי שהוצאה ביחס לנזקי רכב הנתבעת מס' 1 (נ/1) . מתמונות אלה ומחוות דעת השמאי עולה באופן ברור, כי עוצמת המכה שספג רכב הנתבעת מס' 1 מאחור היתה חזקה, בעוד שלחזית הרכב לא נגרם נזק. בנסיבות אלה יש לקבל את טענת הנתבעת מס' 1 ולפיה הדיפתה על ידי רכב הנתבע מס' 4 אל עבר רכב התובעת, היא שגרמה את עיקר הנזקים לרכב התובעת.

כאמור, הנתבע מס' 4 בחר שלא להעיד בבית המשפט ומשכך, לא הוכיח טענתו כי הפגיעה הראשונה ברכב התובעת היא שגרמה לנזק, ולכל הפחות הנתבע מס' 4 לא הצליח לסתור טענת הנתבעת מס' 1 ולפיה הדיפתו את רכב הנתבעת מס' 1 על רכב התובעת, היא שגרמה לעיקר הנזק.

באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים נוכח שתי הפגיעות ברכב התובעת, לאחר שמיעת העדויות בעניין זה ולאחר עיון בתמונות הנזק של רכב התובעת ושל רכב הנתבעת מס' 1, שוכנעתי כי יש לחלק את האחריות בין הנתבעים באופן שהנתבע מס' 4 אחראי ל- 80% מן הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ואילו הנתבעת מס' 1 אחראית ל- 20% מן הנזקים.

באשר לנזקים הנתבעים: התובעת לא הוכיחה כי מלוא הנזקים הנטענים על ידה, אכן נגרמו בתאונה נשוא כתב התביעה. מעיון בתמונות הנזק נראה כי בכנף הימנית אחורית של רכב התובעת, קיים נזק שאיננה מתיישב עם אופי הפגיעות שספג הרכב בתאונה דנן, משמע - פגיעה מאחור. התובעת נשאלה בעדותה בעניין נזק זה ולא נתנה לכך כל הסבר מניח את הדעת (עמ' 5 שורות 15- 20 לפרוטוקול). בהתחשב בנזק זה ולאחר עיון בחוות דעת השמאי, שוכנעתי כי מסך הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי הוכיחה התובעת כי נגרמו לרכבה בתאונה דנן נזקים בסך של 3,765 ₪.

התובעת לא הוכיחה כי נגרמה לרכבה ירידת ערך. ירידת הערך שנקבעה על ידי השמאי מטעם התובעת, לא נומקה באופן שיש בה כדי להוות הוכחה שאכן נגרמה לרכב ירידת ערך, וזאת בהתחשב בפגיעה הקלה, כפי שזו עולה מתמונות הנזק ומתוכן חוות הדעת. כמו כן, ירידת הערך נסמכת על הצורך ביישור הכנף האחורית ימנית של רכב התובעת, שכאמור לא הוכח שנפגעה בתאונה דנן.

כמו כן לא הוכיחה התובעת את הנזקים להם טענה כ"הפסד זמן ריצות וטרטורים" וכן "השכרת רכב".

התובעת זכאית להחזר שכ"ט השמאי בסך של 650 ₪.

סה"כ הוכיחה התובעת כי נגרם לה נזק בסך של 4,415 ₪.

סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: