חסאן ואח' נ' א.ו.ג.ג. נכסים והשקעות בע"מ ואח'

החלטה

מונחת לפניי בקשת ה"ה סמי סלמאן ויצחק חסאן (להלן: "המבקשים"), לפירוק זמני של חברת "א.ו.ג.ג נכסים והשקעות בע"מ" (להלן :"החברה").

נשוא הבקשה הינו חוזי השקעה שבין הצדדים, במסגרתם הועברו למבקשים שיקים של החברה שנטען כי חלקם חולל בהעדר כיסוי מספיק. לעמדת המבקשים, נעשו בחברה פעולות של הברחת רכוש המבססים לגרסתם מתן צו למינוי מפרק זמני לחברה לאלתר.

הבקשה הוגשה במעמד צד אחד, בד בבד עם בקשת הפירוק. בהחלטתי מיום 20.10.2013, קבעתי שהבקשה אינה מצדיקה מתן סעד במעמד צד אחד של פירוק שהינו צו דרסטי ומשכך ניתן להסתפק בצו איסור דיספוזיציה על ביצוע פעולות בנכסי החברה, למעט במהלך עסקים רגיל. הוגשה תגובת החברה, וכן כתב תשובה של המבקשים ללתגובה במסגרתו חוזרים המבקשים על אותם טעמים בבקשה ועומדים עליה.

עניינה של הסוגיה נשוא ההחלטה הינה בעיקר נטל ההוכחה הנדרש לצורך מתן הסעד הדרסטי של פירוק זמני, אשר משמעותו הינה הפקעת החברה מבעליה טרם הדיון בסעד הקבוע.

סמכות בית המשפט למנות מפרק זמני טרם צו הפירוק קבועה בהוראת סעיף 300(ב) לפקודת החברות, התשנ"ט-1999:

"בית המשפט רשאי לאחר שהוגשה בקשת הפירוק ולפני שניתן צו פירוק למנות את הכונס הרשמי או אדם אחר מתאים להיות מפרק זמני".

המבחן העיקרי באשר למינוי מפרק זמני שונה מזה של צו הפירוק, שכן מינוי מפרק זמני ייעשה רק כאשר הוכח נחיצותו במינוי דחוף של מפרק זמני, שכן אחרת עלול להיגרם למבקש נזק ניכר מחמת שייפגע רכוש החברה שפירוקה התבקש, וככל שבקשת הפירוק תתקבל בסופו של דבר, לא ניתן יהיה להשיב את הרכוש.

הזדמן לי בעבר להתייחס למצבים בהם מתבקש סעד של מינוי מפרק זמני. בהקשר זה אפנה לפר"ק (ת"א) 2036-11-10 רשם העמותות נ' איגוד הג'ודו בישראל [פורסם בנבו] (7.12.10). במקרה האחרון סברתי, שיש למנות מפרק זמני לעמותת הג'ודו בישראל, עוד בטרם נדונה העתירה העיקרית, וזאת מאחר ש:

"מהאמור אף עולה הצורך במנוי דחוף של מפרק זמני, שכן קיים חשש שככל שהדבר יעוכב, עלולות להתבצע פעולות חד צדדיות, שתגרומנה לנזקים בלתי הפיכים".

בפר"ק (ת"א) 36681-04-13 אי די בי חברה לפיתוח בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (09.6.13), קבעתי:

"אמנם, כאשר הזכות לפירוק היא בעלת סיכוי רב, יקטן הצורך בהיקף הראיות הנדרש למינוי מפרק זמני, אך עדיין שומה על מבקש הפירוק הזמני לשכנע את בית המשפט בנחיצותו של ההליך הזמני".

בהקשר זה גם יפים גם דברי בית המשפט (כב' השופטת אלשיך) בפר"ק (ת"א) 9670-07-12 כרמית שמש נ' אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ (16.8.10).

"ענין לנו, בנסיבות המקרה הנוכחי, בבקשה לפירוק זמני, שהינו אחד השלבים המוקדמים ביותר על ציר הזמן של הליך חדלות הפירעון. אכן; בחלק מבקשות הפירוק הזמני, נודעת חשיבות רבה להוכחה (ולו ברמה הלכאורית) של חששות להברחת נכסים לשמה. זאת, בעיקר מקום בו עצם הזכאות והיכולת לזכות בסעד הקבוע אינה ברורה מאליה, ואי לכך קיימת חשיבות להוכחה ברמה גבוהה יחסית של שינוי מהותי של המצב לרעה, מקום בו לא ינתן למבקש על-אתר הסעד הזמני".

משכך, בכל מקרה על מבקש הפירוק הזמני לשכנע את בית המשפט בנחיצות הפירוק הזמני, גם אם יש סיכוי רב לקבלת בקשת הפירוק.

מן הכלל אל הפרט:

אמנם, הטענות שעולות במקרה שבפני, לו היו מוכחות כדבעי, היו יכולות אף יכולות להוות עילה מובהקת למינוי מפרק זמני. אלא, שהבקשה שהוגשה הינה לקונית ביותר, הטענות בדבר הברחת נכסים נטענים באורח כללי, לא מנומק וכזה שאינו עומד, ולו לכאורה, בנטל ההוכחה הכבד יחסית הנדרש לשם הוכחת טענות כה חמורות. אף התצהיר, שהינו כללי ולקוני באותה המידה, אינו מסייע למבקשים בעניין זה, ואילו דו"ח החוקר עליו הם מסתמכים לא צורף. בנסיבות אלו, דומה כי הסעד בדמות צו מניעה גורף על העברת נכסים ופעולות החורגות ממהלך עסקים רגיל הינו המירב אשר ניתן להעניק למבקשים בנסיבות המקרה הנוכחי;

בעניין זה, נתתי דעתי אף על שתי נקודות נוספות, ששתיהן אינן מסייעות למבקשים, בלשון המעטה:

האחת, הפער המשמעותי בין נכסי המקרקעין ונכסים אחרים של החברה. אף אם חלקם אינם ברשותה או סובלים מבעייתיות אחרת, לבין החוב הנטען לטובת המבקשים, שהוא נמוך יחסית.