חס"מ 42886-05-13 שאוס ואח' נ' פרקליטות מחוז חיפה - פלילי

בהחלטה מיום 21.9.15 תיארתי את נסיבות מציאת גופתו של המנוח, ואת טיעוני הצדדים בבקשת המבקש להורות על חקירת סיבת מותו של המנוח. כן הוריתי שם, על רקע הממצאים שקבעתי בהסתמך על חומר החקירה שנאסף עד לאותו מועד, ועל ביצוע השלמות חקירה למיצוי ברור הטענה לפיה יציאת המנוח מהמחלקה הסגורה של בית החולים הייתה תוצאה של רשלנות של גורם מסוים. השלמות החקירה שהוריתי כי תבוצענה, עניינן חקירת צוות האחים והאחיות ועובדים נוספים, שעבדו במחלקה 7 ביום העלמות המנוח, וכן חקירת מבני משפחתו של המנוח שהשתתפו בחיפוש ביום 15.5.13. עוד הוריתי כי תבוצע בדיקה נוספת מול המרכז לרפואה משפטית באשר לאפשרות קביעת שעת המוות.

עם ביצוע השלמות חקירה בעקבות ההחלטה הנ"ל, הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. ב"כ המבקש טוען כי אופן ביצוע החקירה המשלימה מלמד על חקירה שטחית ופורמלית שאין מטרתה להגיע לחקר האמת, ושב על טיעוניו בדבר רשלנותם הגורמים השונים של בית החולים, ובעיקר של האחראי משמרת מר גנאדי קוציי, שהביאה, לטענתו, לכך כי המנוח יצא מהמחלקה הסגורה, חרף מצבו הרפואי המיוחד וחרף העובדה כי המנוח הצליח לברוח מהמחלקה הסגורה בעבר, במהלך שנת 2012, דבר שלא הביא את האחראים בבית החולים להפיק לקח על מנת למנוע ניסיונות בריחה נוספים. ב"כ המבקש עותר למתן צו להורות למשיבה לבצע השלמות חקירה נוספות כדלקמן: לאתר סרטי צילומי מצלמות בתוך המחלקה הסגורה בעת האירוע, וחקירתו באזהרה של מר גנאדי קוציי על רקע הסרטונים שיתפסו, הוראה למכון לרפואה משפטית להודיע מה הדגימות אשר נשמרו מהבדיקה החיצונית בטרם נתיחת הגופה וכן מהבדיקה עצמה על מנת לברר את מועד המוות, קבלת דוח הבדיקות של משרד הבריאות וקבלת העתק התיק הרפואי של המנוח בבית חולים הגליל המערבי בנהריה.

ב"כ המשיבה טען כי חלק מטענות המבקש הוכרע בהחלטה הקודמת של בית המשפט ואין מקום לשוב ולבחון אותן שוב, לרבות הטענות בדבר אחריותו של האח גנאדי קוציי, והוסיף כי המשיבה חקרה את צוות העובדים של בית החולים ואת בני משפחתו של המנוח כפי שהורה ביהמ"ש בהחלטתו הקודמת ולא נמצאו ראיות המלמדות על חשד סביר כי המוות נגרם עקב עבירה, לרבות ברשלנות, ולעניין קביעת שעת המוות הרי שבתגובה לפניה נוספת למרכז לרפואה משפטית נמסר כי לא ניתן לקבוע את שעת המוות, תוך שב"כ המשיבה מעיר כי במצבה של הגופה במועד מציאתה מלמד כי מותו של המנוח לא נגרם ביום מציאת הגופה אלא סמוך מאוד לאחר עזיבת המחלקה. עוד ציין ב"כ המבקשת כי אין צורך בבירור הדגימות שנשמרו במרכז לרפואה משפטית כיוון שחוות הדעת שניתנה היא ממצה וחד משמעית. לעניין המצלמות, תוצרי המצלמות שהיו מותקנות במסדרון של המחלקה, נשמרו למשך 14 ימים בלבד, ולא היו מצלמות כלל בחדר האוכל של המחלקה, וצפייה בהקלטות המצלמות שמתעדות את היציאה מהמחלקה גילתה כי המנוח לא תועד שם. באשר לבקשה לקבל את תיקו הרפואי של המנוח, היא לא רלבנטית לדיון כאן משלא נטען לטיפול רפואי רשלני שניתן למנוח בשהייתו בבית חולים הגליל המערבי בנהריה.

לאחר עיון מצאתי כי המשיבה ביצעה כנדרש את כל השלמות החקירה עליהן הוריתי בהחלטה מיום 21/9/15. יחד עם זאת, ולשם מיצוי הטענה בדבר רשלנות אשר הביאה ליציאת המנוח מהמחלקה הסגורה, ולמותו לאחר מכן, מצאתי כי יש בהשלמות החקירה שב"כ המבקש עותר להורות למשיבה לבצען, כדי לסייע בקביעת ממצאים בעניין זה ולהגיע לחקר האמת בדבר סיבת מותו של המנוח והנסיבות שהובילו לכך. מצבו הרפואי של המנוח, עובר למותו, הקלטות של מצלמות בתוך המחלקה הסגורה, הראיות שנאספו על ידי משרד הבריאות, ובדיקת הדגימות שנשמרו מהבדיקה של הגופה – לכל אלה השלכה לטענת הרשלנות הנ"ל וסיבת מותו של המנוח לאחר יציאתו מהמחלקה, שכן, עיקר הטענה הוא, גרימת מותו של המנוח בשל מצבו הרפואי והנפשי המיוחד והמורכב, עקב יציאתו מתחומי המחלקה כתוצאה, כך לפי הנטען, של רשלנות של צוות העובדים במקום, שהיה עליהם להשגיח ולוודא כי המנוח, במצבו כאמור, לא ייצא מתחומי המחלקה ללא ליווי מתאים.

רשמתי בפניי את הצהרת ב"כ המשיבה, לפיה, המנוח לא נצפה בהקלטות של מצלמות היציאה מהמחלקה, וכי סרטוני המצלמות במסדרון לא נשמרו למעלה מ – 14 ימים, וכי לא הייתה, במועד הרלבנטי, מצלמה בחדר האוכל של המחלקה הסגורה.

על כן, אני מורה למשיבה לבצע את השלמות החקירה כדלקמן:

א. לתפוס את תיק הביקורת של משרד הבריאות ולהעביר העתק ממנו לב"כ המבקש.

ב. לתפוס את תיקו הרפואי של המנוח הנמצא ברשות בי"ח לגליל מערבי, ולהעביר העתק ממנו לב"כ המבקש.

ג.  לבדוק האם ביום האירוע היו מצלמות שתיעדו את השטח שבתוך המחלקה ( מלבד המסדרון והיציאה מהמחלקה ). במידה וכך הוא, לברר האם הסרטונים שם נשמרו, אם לאו, ובמידה ואכן אלו נשמרו, לצפות בהן ולתעד את הממצאים שם.