חננאל נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת

פסק דין

רקע:

1.ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל – מירי ברטהולץ, שניתנה בתיק הוצל"פ 10-04589-03-6, לפיה נדחתה בקשת החייב לביטול צו עיכוב יציאתו מן הארץ, שניתנה במסגרת הליכי הוצל"פ הננקטים נגדו.

2.תחילה ציין המבקש בבקשתו, כי ההחלטה נשוא הבר"ע ניתנה בתאריך 06/08/13. מתברר, כי החלטה זו אינה ההחלטה הרלוונטית, ואין היא אלא החלטה בבקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטתה של כב' הרשמת שניתנה עוד ב-11/07/13, אשר על-פיה נדחתה בקשתו לביטול צו עיכוב יציאתו מן הארץ.

3.לאחר שבית-המשפט הורה בהחלטתו מ-21/09/13 למבקש להגיש עותק של ההחלטה המהותית נשוא הבר"ע, הלא היא ההחלטה מ-11/07/13, זו הוגשה רק ביום 07/10/13. רק עתה התאפשר למעשה לערכאה זו להיזקק לבר"ע לגופה.

ההחלטה נשוא הבר"ע:

4.בהחלטתה ציינה כב' הרשמת, כי המבקש מבקש לצאת את הארץ לירדן במסגרת עסקיו במסחר. מדובר בחוב העומד על כ-700,000 ₪ בתיק הספציפי, בתיק הוצל"פ שנפתח עוד בשנת 1995; ואילו מלוא חובותיו, הפזורים על כ-50 תיקי הוצל"פ מגיעים לכ-2 מיליון ₪. עוד ציינה כב' הרשמת, כי החייב היה מוכרז כחייב מוגבל באמצעים, אך תיק האיחוד פוזר לאחר שלא עמד בתשלומים. לאחר שהחייב טען בבקשתו לעיון חוזר, כי תיק האיחוד פוזר לבקשתו, הבהירה כב' הרשמת בהחלטתה מ-06/08/13, כי כך או אחרת, הפיזור בא לאחר שהחייב לא עמד בתשלומים שנקבעו; והוסיפה, כי גם לאחר הפיזור החייב לא עשה דבר לשם סילוק חובותיו. לא זו אף זו, החייב אף לא הגיש בקשה לצו תשלומים בתיק הספציפי, ולא שילם מאומה. משכך, בעיני כב' הרשמת, החייב הינו בגדר משתמט מתשלום חובותיו, ואף היה מקום להטיל עליו כל יתר המגבלות הקבועות בסעיף 66א לחוק ההוצל"פ, ולא להסתפק בעיכוב יציאתו מן הארץ.

בסיום החלטתה הורתה כב' הרשמת לחייב להגיש שאלון נתמך בכל המסמכים הנלווים להוכחת מצבו הכלכלי, וכן תוך פירוט עסקיו במלואם. וככל שיינתן צו תשלומים, והחייב יעמוד בו למשך תקופה, יוכל לחדש בקשתו לביטול עיכוב יציאתן מן הארץ.

דיון:

5.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שאין היא מצריכה תשובה, וכי דינה להידחות. אנמק.

6.המבקש טען בבקשתו, כי עיסוקו בתחום הייבוא והייצוא של חלקי חילוף, ועסקיו מתנהלים דרך ירדן השכנה. לצורך כך הוא נזקק לנסיעות תכופות, ולימים ספורים, לצורך עסקיו במסחר. בבקשתו מפרט המבקש גם את המשברים האישיים שפקדו אותו, כגון: מחלתו הממאירה, פטירת שלושה מאחיו עקב מחלות קשות ואח נוסף שנהרג בתאונת דרכים בשנת 2008.

המבקש טוען, כי זכותו לצאת את הארץ הינה זכות חוקתית, כך שלא בנקל תעוכב יציאתו מן הארץ.

7.כאמור, ראיתי לדחות את הבקשה ללא תשובה.

החלטת כב' הרשמת, זו נשוא הבקשה, הובאה לעיל, בהרחבה, ומתוכה למדים אנו, כי כבודה לקחה בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים הנחוצים, עשתה את האיזונים הנחוצים והנאותים וקבעה את אשר קבעה.

נשוב ונזכיר, כנגד זכותו של אדם לצאת מן הארץ, עומדת זכותו הקניינית של הנושה להיפרע. זו גם זו בגדר זכויות חוקתיות וכל שעלינו לעשות הוא איזון הולם בין השתיים.

בהתחשב בעובדה שמדובר בתיק הוצל"פ משנת 1995 ובמשברים אישיים שפקדו את המבקש מזה שנים, לא ראיתי באלה כשלעצמם כדי להצדיק היעתרות לבקשתו.

8.עם זאת, ניתן היה "לרכך", ולו במעט את הגזרה, לוּ הותר למבקש לצאת את הארץ בכפוף למילוי אחר תנאים, ויהיו אלה תנאים מכבידים, בהתחשב בהתנהלותו ובגובה החובות הרובצים עליו.

על-כן, אוסיף על החלטתי, כי במידה והמבקש ימלא אחר התנאים שיפורטו להלן, תותר יציאתו מן הארץ:

א.הפקדת סך של 15,000 ₪ בקופת ההוצאה לפועל.

ב.חתימת שני ערבים טובים, שיציגו כל אחד שלושה תלושי שכר אחרונים, והשתכרות חודשית של 7,000 ₪ נטו לכל הפחות.