חנן נ' שמיעה מתקדמים ואח'

פסק דין

פתח דבר

ביום 05/05/2010 הגיש מר הרצל חנן (להלן: "התובע") כתב תביעה, לפיו בתאריך 25/01/2009 רכש שני מכשירי שמיעה של חברת אופק (להלן: "החברה" או "הנתבעת 1"). לטענת התובע, הבעיה שהצריכה אותו לרכוש מכשיר שמיעה, היא ירידה בשמיעה כאשר החברה הייתה מודעת לבעיה שלו להפרשת נוזלים, ולכן התאימה לו את שני מכשירי השמיעה. מכשירי השמיעה לא פתרו את בעיית השמיעה של התובע ונתגלו בהם בעיות, לפיכך לאחר כשבועיים ממועד הקניה החזיר התובע מכשיר אחד לידי מר בועז רבינוביץ, משווק מכשירי השמיעה (להלן: "המשווק" או "הנתבע 2"), ולאחר חודש זוכה התובע במלוא הסכום אשר שולם עבורו, בסך 4,150 ₪.

אולם, גם במכשיר השמיעה השני התעוררו בעיות, אשר אלצו את התובע פעמים לא מבוטלות להגיע למכון החברה בחיפה על-מנת לנסות ולהתאים מכשיר שמיעה לשביעות רצון התובע.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת 1, כי הינה חברה המייבאת, משווקת ומייצרת מכשירי שמיעה וכי התובע רכש את המכשיר מסוכנות פרטית, היא הנתבע 2. חרף כך, על-מנת לתת לתובע שירות, קיבלה הנתבעת 1 את התובע לבדיקה טכנית של המכשיר.

ואולם לטענתה, התובע לא רכש ממנה את המכשיר, אין עסקה בינה לבינו, ועל כן לא תוכל לבטל את העסקה בין הנתבע 2 לתובע, ובוודאי לא תוכל להשיב לו את כספו חזרה, אלא שעליו לפנות למכון השמיעה ממנו רכש את המכשיר, קרי הנתבע 2.

בכתב הגנתו, טען הנתבע 2, כי מעולם לא היה בידו מסמך רפואי המעיד על כך שיש לתובע בעייה של הפרשת נוזלים באוזניים. כמו כן, ניתנה לתובע כמו לכל לקוח האפשרות לנסות את המכשיר לאחר התקנתו באוזן ולהשיבו במידה ולא ניתן מענה לבעיית השמיעה, תוך השבת 90% מסכום המכשיר, באם מדובר במכשיר תוך אוזני כבעניינו של התובע. ולראיה, התובע רכש שני מכשירים והשיב אחד במסגרת הזמן הנ"ל, בעבורו הושב לו מלוא הסכום אותו שילם. הנתבע 2 מכחיש הטענה לפיה הובטח לתובע החזר כספי מהמכון, בגין המכשיר השני אשר נותר ברשותו למעלה משנה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

דיון

לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעתם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

עיקר תלונותיו של התובע, כי המכשיר אותו רכש לא תאם את מצבו הרפואי. חיזוק לטענה זו מצאתי בדברי התובע בדיון אשר התקיים בפניי ולפיה, יש לו אישור מהרופא שהמכשיר לא מתאים לו (ראה שורה 13, בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/2011).

מכאן, כי אין המדובר במכשיר אשר תקול מן הבחינה הטכנית, ומטעם זה בלבד יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 1, אשר נהגה בתום לב, ועשתה כל שלאל ידה על-מנת לסייע בעד התובע, החל מכך שקיבלה את התובע במכונה לצורך בדיקת מכשיר השמיעה והחליפה לו את הרמקול, וכלה בהצעתה להחליף את מכשיר השמיעה למכשיר שמיעה אחר מאחורי האוזן (חוץ-אוזני), הצעה לה סרב התובע (ראה שורות 27-28, בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/2011).

כמו כן, דין התביעה נגד הנתבע 2 אף היא להדחות, הואיל והנתבע 2, נהג גם הוא בתום לב כלפי התובע, אשר היתה לו האפשרות להשיב גם את המכשיר השני טרם חלוף חודש מיום רכישתו, דבר שהיה עליו לעשות מיד לאחר שנאמר לו ע"י הרופא המטפל, כי המכשיר אינו מתאים לו, וכל עוד לא נטען אחרת, נקודת ההנחה היא כי התובע יכול היה לפנות לרופא בתוך התקופה בת החודש, על כן משהתמהמה התובע בפניה לרופא לצורך בדיקת התאמת המכשיר למצבו הרפואי, אין לו להלין אלא על עצמו. עובדה היא, כי עם השבת מכשיר השמיעה הראשון, הושבה לו מלוא התמורה, הואיל והוחזר בפרק הזמן המוגדר ובטרם חלוף חודש ימים.

התובע העלה טענה נוספת כי במכשיר השמיעה נתגלו כל הזמן תקלות, נסע לחיפה מספר רב של פעמים, התקלה טופלה לתקופה, אך חזרה על עצמה לאחר מכן. כפי שהוא העיד בפניי, וכפי שעולה מכל המסמכים הרפואיים אשר הגיש, עולה כי הבעיה הינה הפרשת נוזלים באוזניים. הנוזלים סותמים את מכשיר השמיעה, וכתוצאה מכך הוא לא יכול לשמוע בצורה טובה. בעיה זו הינה נפוצה בקרב מכשירי שמיעה פנימיים בתוך האוזן, כפי שהעידו הנתבעים, וטבעי הוא לפנות למכון השמיעה לשם ניקוי המכשיר.

אותו דבר נעשה לאוזניים של התובע. החומר הרופאי אותו צירף התובע לתביעתו מעלה כי כל תקופה הוא פונה בשל דלקות באזוניים בשל הפרשות, והטיפול אשר הוא מקבל הינו ניקוי תעלות האוזניים.

לא זו אף זו, הן הנתבעת 1 והן הנתבע 2 הציעו לתובע מכשיר שמיעה חיצוני, הואיל ובעיית הנוזלים המופרשים מאוזנו אינה תואמת מכשיר שמיעה פנימי, או תוך-אוזני, מה שמעיד כי שניהם נהגו כלפי התובע בתום לב, אך זה האחרון סרב להצעה זו, כפי שהעיד בעצמו בפניי באומרו "לא הסכמתי לקבל מכשיר מאחורי האוזן" (ראה שורה 23, בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/2011).

כמו כן, מטענות הצדדים עולה, כי הנתבע 2 אינו רופא אוזניים, ואינו יכול לאבחן את מקור בעיית השמיעה, דבר הידוע היטב לתובע. הנתבע 2 מסתמך על ממצאים ואבחנות שנמסרים לו ע"י הלקוח באמצעות מסמך רפואי, על-מנת להתאים לו מכשיר לבעיה אשר אובחנה זה מכבר ע"י רופא מומחה ומכאן, שלאחר שהתגלתה אי ההתאמה, היה על התובע להשיב ללא דיחוי את מכשיר השמיעה לנתבע 2.

ואולם, ההצעה לפיה יוחלף לתובע מכשיר השמיעה הועלתה ע"י הנתבעים שניהם, כשנה לאחר רכישת המכשיר (ראה דברי התובע בשורה 25, בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/2011), וזאת כאשר כבר הרבה לפני כן, הובן לכל הצדדים כולם כי המכשיר אינו תואם את מצבו הרפואי של התובע, אך הצעה זו היתה מאוחרת למדי, הואיל והתובע רכש בזמן זה מכשיר שמיעה מחברה אחרת.

אך מנגד, המכשיר הנוסף אותו רכש התובע מהחברה האחרת, הוא מכשיר חיצוני, כפי שהוצע לו מלכתחילה ע"י הנתבעים, ראה דברי התובע שורות 8-9, בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/2011 ולפיהם: "כשפניתי לחברה הנוספת, לא לקחתי מכשיר בתוך האוזן כי אני יודע שיש בעיות איתו", כמו כן ראוי לציין למען ההגינות, כי הצעת הנתבעים להחליף לתובע את מכשיר השמיעה, אשר לא הוכח כי קיימת בו בעיה טכנית, אינה מכוח חובה המוטלת עליהם, אלא כמחווה טובה לתובע כלקוח.

לאור כל האמור לעיל, לאור העובדה כי המכשיר לא תאם את מצבו הרפואי של התובע; לאור העובדה כי התובע לא הוכיח כי המכשיר סבל מבעיות טכניות כלשהן; לאור העובדה כי הנתבע 2 לא יכול היה לאבחן את הבעיה והסתמך על מסמך רפואי שנמסר לו מאת התובע; לאור העובדה כי היתה לתובע האפשרות להשיב את המכשיר בתוך זמן סביר, ידוע ומוגדר; ולאור העובדה כי כספו הושב לו במלואו ע"י הנתבע 2 לאחר השבת המכשיר הראשון; כמו כן, העובדה כי הוצע לתובע מכשיר מסוג אחר (חוץ אוזני) אותו סרב התובע לקבל וכי לבסוף רכש מכשיר מסוג זה מחברה אחרת אשר תאם את מצבו; לאור כל אלה אני קובעת כי הנתבעים נהגו בתום לב כלפי התובע וכי אין בסיס לחייבם בהשבת התמורה במועד החזרת מכשיר השמיעה ע"י התובע.