חניפ'ס נ' חדאד

פסק דין

עניינה של תביעה זו בבקשה לסעד הצהרתי לפיו יצהיר ביהמ"ש, כי רכב מס' 4760720 מסוג מרצדס שנת ייצור 1998 (להלן: "הרכב") הינו בבעלותו של המבקש וכי למשיב אין כל זכויות בו.

לטענתו של המשיב הגם שרכב זה רשום על שמו של המבקש במשרד הרישוי אין לראות ברישום זה כרישום המלמד על הבעלות ומדובר ברישום דלקרטיבי בלבד, בפועל הבעלים האמיתי של הרכב הינו אביו של המבקש פואד חניפ'ס אשר כנגדו נפתח תיק הוצל"פ 4307148109 ע"י המשיב בגין חוב אותו הוא חב עבור שירותי הנה"ח אותם סיפק המשיב לאביו של המבקש.

על מנת להשלים את תמונת תיק זה, יש לצין כי הרכב נשוא הבקשה נתפס ע"י נושא תפקיד בהוצל"פ והועבר למחסני ערובה, אולם בהמשך לבקשת המבקש הוריתי על שחרורו תוך הטלת עיקול ברישום על הרכב לטובת המשיב והרכב כרגע נמצא אצל המבקש כאשר לטענתו מדובר ברכב שהינו בלתי תקין ולמעשה בלתי שמיש.

בתאריך 22.4.13 שמעתי את המבקש ואת אביו, ואילו המשיב נתן את עדותו וזימן אף לעדות את בעל התפקיד מר ראדי חטיב.

יש לצין, כי המשיב בקש להזמין גם את בעלי הרכב הקודם ואת בעל המגרש ממנו נרכש הרכב ואולם לטענתו סרבו הנ"ל להגיע לעדות והוא ויתר על העדתם. בנסיבות אלה טוען המבקש כי יש לזקוף זאת לחובת המשיב שכן המדובר באי הזמנת עד רלוונטי לעדות ואילו המשיב טוען, כי מדובר בעדים שסרבו להעיד וכי המבקש הוא הנושא בנטל הראיה כמי שפתח את ההליך.

החלטתי שלא לזקוף לחובתו של המשיב את אי העדת אותם עדים, במיוחד משום שהמבקש הוא הנושא בנטל הראיה ומה יותר פשוט היה מבחינתו להעיד את בעלי המגרש מוכרי הרכב אשר היו יכולים להעיד כי המבקש הוא זה שרכש את הרכב בכספו הוא.

מכל מקום אין לו אלא לדיין מה שבפניו ופסק דין זה ניתן על סמך החומר שהוגש לי ומידת התרשמותי.

מסקנתי לאחר ניתוח הראיות ושמיעת הצדדים, היא כי דין התביעה להדחות.

אינני נותן אמון כי המבקש הינו הבעלים של הרכב נשוא התביעה.

להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:

1.עדותו המרכזית של המבקש פשוט לא הייתה אמינה ובחלקים מסוימים גם לא הייתה סבירה. המבקש היה בן 18 לערך כאשר נרכש הרכב, לא הוצג כל מסמך המלמד על יכולותיו הכספיות של המבקש בגיל צעיר כל כך לרכוש רכב שכזה, לא הוצג זכרון דברים של קניית הרכב או מסמך כלשהו בהקשר זה. המבקש לא ידע לומר מה היה סכום הרכישה המדויק, בהתחלה בעדותו השיב כי מדובר בסכום של 30,000 – 40,000 ₪ ובהמשך כאשר נשאל ע"י ב"כ המשיב ענה שבסביבות 20,000 – 30,000 ₪. כאשר נשאל לגבי מימון של רכב שכזה, ענה לביהמ"ש:

"אני עובד כעוזר בחב' אלומיניום מגיל 18, מדובר בעבודה יום יומית, אני מרוויח

לחודש 5,000 ₪ נטו בתלוש. אני גר בשפרעם עם ההורים בשכונת מרשאן, אני לא

משלם להורים שכר דירה. אין לי תוכנית חסכון, אני חי מהכסף שאני מרוויח,

המרצדס שלי, קניתי אותה מבחורה בשכונה הרכב עלה 30,000 – 40,000".

בהמשך השיב המבקש לשאלות עו"ד שלח ואז הסתבר כי קבל לטענתו 50,000 ₪ מסבו המנוח כאשר לא הוצג שום מסמך בעניין זה ולמעשה סכום זה הוא זה שסייע לו לממן את הרכב האמור.

בהמשך ענה כאמור כי הרכב עלה סכום של 20,000 – 30,000 ₪.

2.אל מול עדותו זו נשאל אביו החייב חניפ'ס פואד ואז התגלו סתירות רציניות אל מול עדותו של המבקש, כך ענה העד לביהמ"ש ביחס למימון הרכב:

"אדם לא סיים 12 שנות לימוד, הוא למד 10 שנים. אחרי זה התחיל לעבוד עם בן דוד שלי בצבע וגם כל עונה לאח שלי יש בית בד של זיתים ועד עכשיו הוא עובד שם כל עונה, הוא מרוויח הרבה כסף. זה 3 חודשים 24 שעות ביום, בכסף הזה הוא קנה את הרכב וגם אבא שלי ז"ל השאיר כסף לכל הילדים שלי כדי שאחרי שיסיים את הצבא ילכו ללמוד. לכל אחד השאיר 25,000 ₪. את הכסף השאיר אצל אמא שלי במזומן".