חנינה ואח' נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

מונחת לפני עתירה להתיר לעותר לצאת מהמעצר בו הוא שוהה כיום כדי להשתתף באירוע בת המצווה של בתו, העתיד להתקיים ביום 10.6.13.

העתירה מופנית נגד החלטת שב"ס, בה נדחתה בקשתו לאפשר לו לצאת לאירוע בת מצוה של בתו בליווי. (להלן: "החלטה").

בנימוקי העתירה נאמר, כי העותר עצור עד תום ההליכים ובהליך הפלילי העיקרי ייגזר דינו ביום 28.5.13.

כאן המקום לציין, כי במעמד הדיון הודיע ב"כ העותר, כי מאז הגשת העתירה נדון העורר, בין היתר, לעונש של 8 שנות מאסר ומובן שמעמדו השתנה מעציר לאסיר. חרף זאת, סבר, כי אין בכך כדי להשפיע על שיקולי העתירה.

העתירה נסמכת על הטענה, כי מדובר באירוע משמעותי ביותר עבור העותר ונוכחותו בבת המצווה של בתו מתחייבת נוכח מהות האירוע. בקשתו הינה לאפשר את השתתפות העותר בכפוף לתנאים ומפקחים, שיבטיחו את חזרתו לבית הכלא.

בכתב התשובה הועלתה שורה של נימוקים להתנגדות המשיבים לעתירה.

ראשית, מן הטעם שמדובר בעותר שנדון לפני כשבוע לעונש מאסר ממושך בגין עבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות חמורות ושוד ובעבר ריצה עונשי מאסר.

שנית, בשל היעדר בסיס משפטי לעתירה. לטענת המשיבים, כיוון שמדובר באסיר מיום 28.5.13 בלבד, הוא אינו עונה על התנאים המקדימים לאישור חופשה ראשונה, כפי שנקבעו בפרק ד' לפקנ"ץ 04.04.00.

שלישית, טרם פנייתו לבית המשפט, העותר לא מיצה את ההליכים המנהליים הפתוחים בפניו במסגרת בית הסוהר, לרבות אי הגשה בקשה בכתב בצירוף כל המסמכים הרלבנטיים, כפי שהתבקש לעשות.

רביעית, מדובר בעותר בעל רקע התמכרותי מאסיבי וארוך לסמים קשים. בתקופת מעצרו שולב לתקופה קצרה בהליך גמילה, אך הודח בשל בעיות משמעת. ניכר כי אינו מגלה מוטיבציה גבוהה להליך טיפולי. יתר על כן, התנגדות היחידה להוצאתו לחופשה נובעת מהיעדר נתונים חיוניים לגיבוש עמדתה. בשל פרק הזמן הקצר בו הוא מרצה מאסר, טרם נבדקו כל הפרמטרים האישיים והאישיותיים של העותר, לרבות כוונותיו להשתלב בהליך גמילה, שהינם חיוניים לשקילת בקשתו.

במעמד הדיון הציג ב"כ המשיבה מידע מודיעי השופך אור שלילי על התנהגותו של העותר.

על רקע כל אלה, נטען, שלא ניתן ליתן אמון העותר, כי שינה את דרכיו. מתן חופשה הינו פריבילגיה הניתנת לאסיר בתנאי שהתנהגותו חיובית ואין לחובתו חומר מודיעיני שלילי.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, שמעתי את טיעוני והבהרות הצדדים, עיינתי בדוחות המידע הסודיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

מדובר בעתירה מנהלית כך שאין בית המשפט אמור להיכנס בנעליה של הרשות, אלא לבחון את סבירות ההחלטה. בחנתי את הנימוקים שעמדו ביסוד ההחלטה ולא מצאתי כל פגם בסבירותה. משיב 1 פירט בהרחבה מהם השיקולים שהובילו אותו לדחיית הבקשה.

מדובר בשיקולים הנוגעים לכל התחומים הרלבנטיים לצורך החלטה זו. כל אחד מהם כשלעצמו, וודאי בהצטברותם, מבססים את דחיית הבקשה.

מסקנה זו מתחזקת לאור המידע המודעיני שהוצג לבית המשפט במעמד הדיון המבסס את הקושי שעמד לנגד עיני הרשות באבטחת יציאת העותר לחופשה.

אמנם, העותר, מתוקף היותו "קרוב משפחה", עונה על התנאים שנקבעו בפקנ"ץ, המאפשרים מתן "חופשה מטעמים מיוחדים" במקרה של אירוע בת מצוה לבתו, אלא שהוא לא עמד בתנאי הסף הנדרשים לשם בחינת הבקשה. משנמצא כי העורר לא הגיש בקשה בכתב ולא צרף את המסמכים הנדרשים, הוא לא קנה את הזכות לשקילתה ע"י שב"ס.

יצוין, כי לא שמעתי כל הסבר מתקבל על הדעת, מדוע בחר העותר לנהוג כפי שנהג ובהיעדר הסבר, די בעובדה זו כדי להוות עילה לדחיית העתירה.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.