חנימוב נ' חלא

פסק דין

לפני תביעת התובע כנגד הנתבע לתשלום חוב בסך של 5,583 ₪.

התובע הינו עורך דין. אין חולק כי ביום 21.10.07 נחתם בין הנתבע לבין התובע הסכם שכר טרחה (נספח א' לכתב התביעה, להלן – "ההסכם"), שכותרתו: "שכ"ט בגין יעוץ וייצוג משפטי – הגשת ערעור על החלטה מיום 5.9.07 ת.א. 2831/04". המדובר היה בערעור על החלטה בה דחה בית משפט השלום תביעה שהגיש הנתבע כנגד אחר. בהסכם נקבע כי שכר טרחתו של התובע יהיה בסך של 2,000 דולר בתוספת מע"מ וזאת בתשלומים כמפורט בהסכם. בנוסף הוסכם כי הנתבע יישא בהוצאות שונות וישלמן לתובע לפי חשבון. כמו כן, חתם הנתבע על יפוי כח לתובע לטיפול בערעור (נספח ב' לכתב התביעה).

ביום 28.10.07 הגיש התובע את הערעור נשוא ההסכם (נספח ג' לכתב התביעה). ביום 27.2.08 נערך דיון בערעור, ובהתאם להמלצת בית המשפט המחוזי התקבל הערעור במובן זה שפסק הדין קמא נחשב כמוחק את התביעה ולא כדוחה אותה, והנתבע היה רשאי לשוב ולהגישה.

לטענת התובע, שילם הנתבע על חשבון שכר הטרחה שני תשלומים בסך של 2,000 ₪ כל אחד: הראשון בשיק ביום 31.10.07 והשני בשיק ביום 1.1.08. לטענת התובע, את יתרת חוב שכר הטרחה בגין ההסכם לא שילם הנתבע עד היום, בעוד הנתבע טוען כי שילם את יתרת שכר הטרחה במזומן.

ביום 1.1.08 נחתם בין התובע לנתבע הסכם שכר טרחה נוסף (נספח ה' לכתב התביעה, להלן – "ההסכם הנוסף", ראה הודאת הנתבע בחקירתו מיום 15.12.10 לפיה אכן החתימה על ההסכם הנוסף היא חתימתו). עניינו של ההסכם הנוסף היה הגשת בקשה למחיקת תביעה אחרת שהוגשה בשם הנתבע על ידי עורך דין קודם והתברר כי היא נעדרת סמכות מקומית. בהסכם הנוסף הוסכם על תשלום סך של 800 ₪ בתוספת מע"מ. הוכח כי התובע אכן הכין בקשה כאמור (נספח ו' לכתב התביעה) וזו נענתה כך שהתביעה נמחקה ללא הוצאות.

התובע פנה אל הנתבע במכתבים והתראות נספחים ז', ח' לכתב התביעה לעניין תשלום יתרת שכר הטרחה, אך ללא הועיל. לטענת התובע, הנתבע נותר חייב לו סך של 4,659 ₪ בגין ההסכם הראשון וסך של 924 ₪ בגין ההסכם הנוסף. לדברי התובע, הוא החזיר לנתבע את התיק והמסמכים לאור הבטחת הנתבע כי ישלם את השכר, אך ההבטחה לא קוימה. בנסיבות אלה, הגיש התובע את התובענה כבקשה לביצוע תביעה בסכום קצוב בהוצאה לפועל.

בתצהיר שהוגש על ידי הנתבע בתמיכה לבקשתו למתן רשות להתגונן, טען הנתבע כי: "פעמיים שילמתי לו צ'יק ופעמיים במזומן... בתשלום הראשון במזומן על סך 2,000 ₪ העו"ד אמר לי שאין לו פנקס קבלות... בתשלום השני במזומן על סך 3,240 ₪ הוא אמר שגם ישים בשיק של הערעור ויביא את השיק לבית המשפט...".

בחקירתו בבית המשפט ביום 11.11.09 העיד: "שילמתי לו פעם אחת 2,000 ₪ ובפעם האחרונה הוא אמר לי כי הוא לא מופיע בבית משפט אם אני לא משלם שלמתי לו 3,240 ₪ - שיק על סך של 2,000 ₪ ועוד 310 דולר. בסה"כ זה 9,200 ₪ זה עם השיקים. שני שיקים שילמתי לו 2,200 ₪ זה 4,000 ₪, 2,000 ₪ במזומן ועוד 3,240 ₪". במהלך הדיון הוסיף טענה לפיה בעבור שכר הטרחה היה התובע אמור לא רק להגיש ערעור אלא גם לטפל בהגשת תביעה חדשה לבית משפט השלום, טענה שלא הוזכרה בבקשת הרשות להתגונן. לאחר דיון, ניתנה לנתבע רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,500 לתובע.

ביום 9.5.10 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק. לאור הודאת הנתבע בקיומו של הסכם שכר הטרחה ומשטענת ההגנה שלו היתה כי שילם את מלוא השכר על פי הסכם זה, הורה בית המשפט על היפוך סדר הבאת הראיות.

ביום 15.12.10 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק. בישיבה נחקרו הצדדים והושמעו סיכומים בעל פה.

יצויין כי לכל אורך הדרך ייצג הנתבע את עצמו, למרות ששוב ושוב הומלץ לו ליטול יעוץ וייצוג משפטי.

בשלב הסיכומים שב הנתבע והעלה את הטענה לפיה תמורת שכר הטרחה שהוסכם, היה התובע אמור לא רק להגיש ערעור אלא גם לטפל בהגשת התביעה מחדש לבית משפט השלום. טענה זו הינה בגדר הרחבת חזית, ואם לא די בזאת – היא עומדת בניגוד חזיתי לנוסח ההסכם, כך שאין לקבלה. כשנתבקש להסביר מדוע אין הסכם שכר הטרחה משקף את ההסכם הנטען על ידו לא היתה בפיו תשובה, אלא העיר: "אם אני נשאל אם אני נוהג לקרוא מסמכים לפני שאני חותם –אני לא קורא". טענה נוספת שהעלה הנתבע היא כי התובע אינו זכאי לשכר המוסכם לאור העבודה המועטה שהשקיע בערעור, כדבריו: "שיחזיר לי את הכסף ומה שמגיע לו על הופעה אחת שהופיע בבית המשפט יקבל ויחזיר לי עודף". אלא שברי כי משנחתם בין הצדדים הסכם שאין עליו חולק, הרי שהסכם זה מחייב כלשונו. טענת הנתבע לפיה שילם לתובע את מלוא השכר המוסכם לא הוכחה במאומה. במהלך הסיכומים, בתשובה לשאלת בית המשפט כיצד הוכחה טענתו לפיה שילם את מלוא שכר הטרחה, ענה: "אם אני צריך להוכיח ששילמתי לו הכל, אני אומר שיש לי עד. אם בית המשפט אומר לי שהיום זה דיון ההוכחות ושלב העדים הסתיים, אם זה נגמר היום, אני רוצה להגיש ערעור, יש לי עדים ויש לי מסמכים. אם אני נשאל מדוע לא הגשתי את כל המסמכים עד היום, מפני שלא היתה לי אפשרות, ולא ידעתי מה להוכיח, אמרתי בבית המשפט אני אוכיח את הכל".

לאחר שעיינתי בראיות, שמעתי את העדים ונתתי דעתי על טענותיהם, סבורני כי דין התביעה להתקבל במלואה. טענות התובע מעוגנות היטב במסמכים ובעדות התובע עצמו, שהיתה בעיני עקבית ומהימנה. לעומת זאת, הנתבע לא הביא ולו בדל הוכחה לכך ששילם סכום כלשהו במזומן מעבר לסך של 4,000 ₪ ששילם בשני שיקים כדברי התובע. עדותו של הנתבע היתה בלתי עקבית, בלתי מהימנה ואף תוקפנית ומתחמקת. גירסתו בעניין הסכומים ששילם והאופן בו שילמם השתנתה מעת לעת. הרושם שנוצר ממכלול דבריו היה כי לאחר מעשה נמלך בדעתו והחליט כי אין הצדקה לשלם לתובע את השכר שהוסכם עבור עבודה מועטה לדעתו שהיתה כרוכה בהגשת הערעור. אשר לחוב על פי ההסכם הנוסף – בעניין זה לא היתה בפי הנתבע למעשה כל טענת הגנה. התרשמתי, כי הנתבע עשה כל אשר לאיל ידו על מנת לעכב את התובע מגבית השכר, לרבות סיבוך ההליך וסרבולו על ידי העדר ייצוג מתאים. על רקע זה, לטעמי, העלה לפתע בשלב הסיכומים את הטענה לפיה קיימות בידו ראיות כלשהן לטענתו בדבר תשלום שכ"ט במזומן, ראיות שלא הגישן קודם לכן. לא ניתן על ידי הנתבע כל הסבר מניח את הדעת לאי צירוף ראיות כאלה לתצהירו, אף לא ניתן ביאור לגבי מהותן של הראיות בהן מדובר. בנסיבות אלה איני נותנת אמון בעצם קיומן של ראיות כאלה בידי הנתבע וסבורני כי מדובר בניסיון נוסף לסחבת.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במלואה ובמסגרת זו מורה כי הליכי ההוצאה לפועל בתיק 2004659084 ישופעלו. כמו כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות ההליך, שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ וכן החזר אגרה.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"א, 02 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: