חנון נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.התובע פנה לנתבע בתביעה להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה.

הנתבע הכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה ולעניין זה אושרה התביעה עקרונית, כאמור במכתב הנתבע מיום 07.02.12, בד בבד דחה הוא את התביעה, ככל שהיא מתייחסת לטינטון מהטעם שלא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

מכאן התביעה שבפנינו.

2.לאחר שורה של התכתבויות בתיק, הודיעה ב"כ הנתבע במסגרת הודעתה לבית הדין מיום 19.05.13, כי "לאחר בדיקת התיק מחדש החליט הנתבע כי הוא אינו עומד על סיבת הדחיה של העדר פניות חוזרות ונשנות ופגיעה בתפקוד, אלא שלטענת הנתבע אין קשר סיבתי רפואי בין החשיפה לרעש מזיק לבין הטנטון, כי אם הטנטון החל לאחר חבלת ראש ולפיכך יש לדחות את התביעה מטעם זה".

בהתאם לכך, הודיעה ב"כ הנתבע כי הנתבע עומד על כך שיש "למנות מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי כאמור".

3.במסגרת תגובתו להודעת ב"כ הנתבע הנ"ל, הודיע ב"כ התובע כי לגישתו משחזר בו הנתבע מדחיית התביעה בכל הנוגע לקיום בעניינו של התובע פניות חוזרות ונשנות, היה עליו לחזור בו מדחיית התביעה.

4.במעמד הדיון המוקדם בתביעה שנערך לצורך ליבון המחלוקת בין הצדדים, עמד ב"כ התובע על עמדתו לפיה אין כל צורך במינוי מומחה רפואי לעניין שאלת הקשר הסיבתי בין הטינטון לבין חשיפה לרעש מזיק. לגישתו לאור כל המסמכים שעמדו בפני הנתבע היה מקום להכיר בטינטון כמחלת מקצוע ובאשר לשאלת הקשר הסיבתי – זו תידון על ידי ועדה רפואית לה הסמכות לדון באותה טענה. עם זאת, השאיר ב"כ התובע לשיקול דעת בית הדין את ההחלטה כיצד להמשיך בבירור המחלוקת האמורה.

ב"כ הנתבע לעומת זאת עמדה על עמדת הנתבע האמורה, ובהתאם לכך ביקשה להזמין את תיקו הרפואי של התובע.

בסוף הדיון התקבלה החלטה לפיה נעתר בית הדין לבקשת ב"כ הנתבע לזימון החומר הרפואי, שעם הגעתו ימונה מומחה רפואי בתחום א.א.ג אשר ישאל בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הטינטון ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש.

כאן יש מקום לציין, שדעתו של בית הדין בדבר הדרך הראויה לניהול התביעה בדרך של מינוי מומחה רפואי, התבססה בעיקרה על ההלכה הפסוקה כפי שגובשה בפסיקת בית הדין הארצי (עבל 53/08 ליאוניד ברכליס – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 02.10.08; עבל 112/08 המוסד לביטוח לאומי – אברהם רויטמן, ניתן ביום 02.11.08).

בפסק הדין בעניין ברכליס נאמרו הדברים הבאים –

"בהעדר הכרה של פקיד התביעות בטינטון כפגיעה בעבודה, קרי ככל שלא הוגשה לפקיד התביעות תביעה בעניין זה או שהתביעה נדחתה מחמת אי התקיימות התנאים המקדמיים שבסעיף 84א(א) לחוק וסעיף 84א(ב) לחוק או בהעדר קשר סיבתי, מנועה הוועדה הרפואית מלהיזקק לטענות מבוטח בדבר טינטון ואין בידה לבחון אותן טענות ומקל וחומר אין באפשרותה לקבוע אחוזי נכות בגינן. הנה כי כן, מבוטח אינו יכול לאחר תיקון החוק לשטוח לראשונה תלונות בדבר טינטון בפני הוועדה הרפואית מבלי שהקדים והגיש לפקיד התביעות תביעה להכיר בטינטון כפגיעה נפרדת בעבודה וזו הוכרה על ידי פקיד התביעות. ונטעים כאמור לעיל, כי ככל שמתעוררות שאלות באשר למשמעותם ופרשנותם של המסמכים הרפואיים הנוגעים לטינטון אשר בתיקו הרפואי של המבוטח, באפשרות פקיד התביעות להיעזר ברופא מוסמך לשם ליבון אותן שאלות ובית הדין רשאי להסתייע בחוות דעתו של מומחה יועץ - רפואי. רק משנקבע על ידי פקיד התביעות או בית הדין, כי המבוטח עונה על כלל התנאים המקדמיים שבסעיף 84א לחוק, לרבות התנאים שבסעיף 84א(ב), וכי קיים קשר סיבתי בין הטינטון לבין עבודתו, קמה סמכותה של הוועדה הרפואית להיזקק לעניין הטינטון. תפקידה של הוועדה הוא לקבוע את שיעור נכותו הרפואית של המבוטח הנובעת מהפגיעה בעבודה, לרבות שיעור הנכות בגין טינטון שהוכר כפגיעה בעבודה".

בית הדין הארצי חזר ואשרר את דעתו בפסק הדין שניתן בדעת רוב בעניין רויטמן, ולאמור –

"כל עוד לא הכיר פקיד התביעות בטנטון כ"פגיעה בעבודה" לא תידרש הוועדה הרפואית לקביעת דרגת הנכות של המבוטח; וככל שנדחתה תביעת המבוטח להכרה בטנטון כ"פגיעה בעבודה" תובא החלטת המוסד לביקורתו השיפוטית של בית הדין האזורי לעבודה" (סעיף 4 לפסק דינה של הנשיאה נילי ארד).

5.משכך הם פני הדברים, ומאחר ובין הצדדים קיימת מחלוקת שבמישור הרפואי העומדת בבסיס סעיף 84א(ב) לחוק, הננו ממנים את פרופ' יואכימס צבי כמומחה מטעם בית הדין, והוא מתבקש להשיב על השאלה הבאה -

האם קיים קשר סיבתי בין הטינטון ממנו סובל התובע לבין חשיפה לרעש מזיק במסגרת העבודה?

6.על מצבו הרפואי של התובע ניתן ללמוד מהמוצגים הבאים:

א.תיק כללי ומקצועי (ידני וממוחשב) משירותי בריאות כללית, נ/1.

ב.מסמכים רפואיים שצורפו לסיכומי התובע ולהודעתו מיום 03.07.13, ת/1.