חנוך נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני שתי בקשות:

תיק 2191-12-13 בקשה לביטול אסור מינהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57 ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961.

תיק 2200-12-13 בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961.

הדיון בבקשות התנהל במאוחד.

ביום 6.12.13 לאחר שימוע מנהלי, החליט קצין המשטרה המפקח קינן גרינשפון, על השבתה מינהלית של רכב המבקש למשך שלושים ופסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום. זאת בגין חשד לעבירות אותן ביצע המבקש כאשר נטען שלא ציית לאות עצור שנתן לו שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה ונהג בשכרות כאשר סירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר.

ב"כ המבקש ציין כי המבקש נוהג מזה 42 שנה, עברו התעבורתי תקין והמבקש כלל לא סרב לבדיקת הנשיפה. הסנגור ציין כי לטענת המבקש (אשר טען זאת גם בשימוע בפני קצין המשטרה) הוא ביקש כי תערך לו בדיקת דם ולא נשיפה מאחר והוא חולה סכרת ולאחר שהקצין הסביר לו את המשמעות המשפטית לסרוב – הוא הסכים לבצע את הבדיקה.

הסנגור הוסיף כי אסור למבקש לשתות משקאות אלכוהוליים נוכח מחלת הסכרת, מדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, עובד כקבלן ואין סיבה כי ינסה להימלט מהשוטרים.

טוען הסנגור כי המבקש יצא מבילוי באולם אירועים, הבחין בטור מכוניות, ביצע פרסה ולפיכך השוטרים סברו כי הוא מנסה להימלט.

לעניין הרכב, ציין הסנגור כי מדובר ברכב המשפחה משימושה של אשת המבקש.

לפיכך, עותר הסנגור לביטול החלטת קצין המשטרה, להחזרת רישיון הנהיגה והרכב למבקש.

המשיבה מתנגדת לבקשה, ציינה כי קיים תיעוד לפיו גם בטרם הגיע קצין המשטרה למקום, הוסברה למבקש משמעות הסירוב. תיק החקירה הוגש לעיון בית המשפט.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש.

בנסיבות המקרה שבגב טופס ההזמנה לדין מפורט כי השוטר הבחין במבקש מבצע פניית פרסה, ניגש לרכב המבקש, האיר עם פנסו את פניו של המבקש, המבקש הסתכל עליו והמשיך בנסיעה. השוטר צעק לעברו שיעצור, נסע אחריו ועצר אותו לאחר כ- 2 קילומטרים. המבקש לא הצליח בבדיקת הנשיפון, "התחיל להשמיע קולות של מוציא אוויר" וסרב לבדיקת הנשיפה באמצעות מכשיר הינשוף. המבקש חתם ליד סעיף 8 (הדרישה להיבדק) בדו"ח הפעולה של אכיפת הנהיגה בשכרות באמצעות ינשוף, כי הוסברה לו משמעות הסרוב להיבדק. אף צויין כי המבקש קרא בעצמו את הטפסים עליהם חתם והבין את המיוחס לו. המבקש הוסיף ליד חתימתו בסעיף 8, כי מאחר ובדיקת הנשיפה אינה אמינה בעיניו, הוא מבקש לממש זכותו ולהבדק בבדיקת דם.

אף בדיון שהתנהל בבית המשפט, לא שמעתי כל הסבר המניח את הדעת מדוע סרב המבקש להיבדק בבדיקת הנשיפה.

ברע"פ 4388/12 אשר וקנין נ' מדינת ישראל נקבע כי "רצונו של המבקש כי תיערך לו בדיקת דם, חרף בדיקת הנשיפה, אינו מעלה ואינו מוריד, ויש לראותו כמי שסירב לבצע את בדיקת הנשיפה".

היה על המבקש לבצע את הבדיקה אותה נדרש.

לפיכך, קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש לשלב זה של הדיון ואף למעלה מכך.

המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1972 ולחובתו 22 עבירות קודמות.

לאור האמור לעיל, מצאתי כי החלטת הקצין בעניין פסילת רישיון נהיגתו של המבקש סבירה ואיני מוצאת לבטלה.