חנוך נ' אביגדורי ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו עקב פגיעת רכבו בתאונה מיום 05.08.09.

ביום התאונה התובע נהג ברכבו, רכב מסוג הונדה סיוויק, החנה אותו ברח' אלחנן במרכז הכרמל בחיפה, בצד שמאל של הכביש. אשתו ובנם התינוק המתינו לתובע ברכב, והתובע ניגש למדחן שברח' שדרות הנשיא לצורך הוצאת תו חניה. לטענת התובע, בדרכו חזרה לכיוון רכבו הוא הבחין ברכב הנתבע, רכב מסוג וולוו, מבצע חניה מאחורי רכב התובע ותוך כדי חזרתו ברוורס פגע ברכב התובע.

רכבו של התובע נפגע בפינה הימנית אחורית של הרכב.

הנתבע כפר מכל וכל בטענה כי פגע ברכב התובע. לטענתו, מדובר במעשה הונאה ובניסיון כושל לחייב את הנתבע בהוצאות תיקון נזקים שאינו אחראי להם ושהיו ברכב התובע עוד מלפני התאונה הנטענת והמוכחשת.

בדיון שהתקיים בפניי העידו מטעם התובע העדים שלהלן: התובע בעצמו, אשתו הגב' לירון חנוך, ומר אסכנדר מטאנס שנכח בקרבת מקום והיה עד לאירוע התאונה.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו.

שלושת עדי התביעה חזרו על הנטען בכתב התביעה לגבי נסיבות התרחשות התאונה. אמנם נפלו מספר אי דיוקים בחלק מהפרטים שנמסרו על ידי התובע בכתב תביעתו ו/או בהודעתו למבטחתו לבין עדותו בפניי, אך המדובר באי דיוקים שאינם יורדים לשורשו של העניין ואינם משפיעים על העיקר בתביעה והמסקנה המתבקשת והעולה מעדויותיהם של שלושת עדי התביעה, הינה כי הנתבע פגע ברכב התובע תוך כדי חזרתו ברוורס לצורך החניית רכבו מאחורי רכב התובע.

מסקנתי זו מתחזקת לאור הממצאים שעלו מעדותו של הנתבע בעצמו. הנתבע לא הכחיש כי רכבו ביצע חניה מאחורי רכב התובע. הנתבע לא הכחיש כי התובע ניגש אליו מייד והצביע לו על הנזק המתואר בנספח 3 לכתב התביעה.

אלא מאי? לטענת הנתבע, נזק זה היה קיים עוד מלפני התאונה הנטענת על התובע, תאונה שלדעת הנתבע לא הייתה ולא הרגיש מאומה תוך כדי החניית רכבו מאחורי רכב התובע. האומנם?

לטעמי, הנתבע כשל בהוכחת טענות הגנתו ולהלן אנמק: התובע רכש את רכבו מספר ימים בודדים לפני התאונה ולהפרכת טענת הנתבע בדבר קיומו של נזק קודם התובע צירף דו"ח בדיקה מיום 31.07.09 (חמשה ימים לפני התאונה) שנערכה לפני קניית הרכב. דו"ח זה מראה בעליל, כי ברכב התובע לא הייתה שום פגיעה. הרכב היה תקין לחלוטין, ואם הייתה בו פגיעה קודמת הדבר היה מופיע בדו"ח הבדיקה. הנתבע בתורו, לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו כי הפגיעה נשוא התביעה הייתה ברכב התובע עוד מלפני יום התאונה הנטענת, וטענתו זו למעשה, נטענה בעלמא וללא כל תימוכין.

על כן, בהתחשב בעדויות התביעה, בהתחשב בעובדה כי הנתבע אישר כי הנזק המופיע בתמונות שצורפו על ידי התובע הוא הנזק שהנתבע ראה ביום התאונה, בהתחשב בממצאי הדו"ח המלמד על תקינות רכב התובע והעדר פגיעה כלשהי ברכב מס' ימים בודדים לפני יום התאונה, ובהעדר ראיה כלשהי מטעם הנתבע על קיומה של פגיעה קודמת ברכב התובע מלפני התאונה, סביר יותר להניח כי הנזק נשוא התביעה נגרם כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה ולא מפגיעה אחרת כלשהי.

לאור המקובץ לעיל, אין מנוס מקבלת התביעה ומחיוב הנתבעים יחד ולחוד, בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב פגיעת רכבו בתאונה נשוא התביעה.

אמנם, התובע לא צירף דו"ח שמאי להוכחת נזקי רכבו. אך, הוא לא עשה כן משביקש לחסוך בשכר טרחת השמאי. זאת ועוד, התובע לא הפעיל את פוליסת הביטוח של רכבו ובכך הוא חסך לעצמו את תשלום ההשתתפות העצמית שעמדה על סך 2,000 ₪ ובחסך לעצמו את ההפסד שהיה עלול להיגרם לו בשל העדר הנחת תביעות. חסכון זה בהחלט הקטין את נזקי התובע במיוחד נוכח העובדה כי הנזק שנגרם לרכב התובע היה נזק קטן יחסית כפי שיפורט להלן.

ובכן, להוכחת שווי הנזק שנגרם לרכבו עקב התאונה התובע צירף שתי הצעות מחיר; אחת,על סך 4,199 ₪ והשנייה, על סך 3,332 ₪. התובע תיקן את רכבו בהתאם להצעת המחיר הנמוכה מבין שתי ההצעות, וצירף את הקבלה עבור התיקון. למותר לציין, כי מצבו הכלכלי של התובע לא אפשר לו לבצע את התיקון ברכב. אך משראה כי הנתבעים מסרבים להכיר באחריותם לפיצויו, הוא נאלץ לתקן את הרכב על חשבונו בחלוף כשנה מיום התאונה, וכאשר התשלום עבור התיקון נעשה בחודש אוקטובר 2010.

הנתבעים לא צירפו חוות דעת שמאית כלשהי מטעמם ו/או הצעת מחיר נגדית לתיקון הנזק.

בנסיבות, אין מנוס מפיצי התובע בגין הסכום ששולם בפועל על ידו עבור תיקון רכבו.

לאור האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,332 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום עבור התיקון (מיום 21.10.10) ועד היום.

הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לא מצאתי כל ממש בטענות התובע ליתר הנזקים הנטענים על ידו.