חנא נ' טי.אמ.סי - מרכז רפואי כרמל בע"מ ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ואי צירוף חוו"ד רפואית.

2.עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (יליד 5/6/81), לטענתו, עקב טיפול רפואי (ניתוח) מחודש דצמבר 1996.

3.אין חולק כי האירועים נשוא התביעה התרחשו בחודש דצמבר 1996, עת היה התובע בן חמש עשרה וחצי, ועל כן לכאורה תקופת ההתיישנות הסתיימה ביום 5/6/06 (בחלוף 7 שנים מן המועד בו מלאו לתובע 18 שנה) או ביום 5/6/09 (בחלוף 10 שנים בהתאם לסעיף 89 לפקודת הנזיקין).

ברם, לטענת התובע השבר התגלה אך ביום 11/9/10, עת נותח בבית החולים הצרפתי, כאשר עד למועד זה הוא לא ידע על כך; כמו כן, הוא לא ידע את זהות הרופא המנתח. לשיטתו, עובדות אלה נעלמו מעיניו והוא לא יכול היה לגלותן. ומכאן שחל בענייננו סעיף 8 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן "חוק ההתיישנות") ויש לספור את תקופת ההתיישנות ממועד זה ( 11/9/10).

4.המדובר, אם כן, במחלוקת עובדתית שיש מקום לבחנה לעומק במסגרת ההליך העיקרי.

במסגרת הדיון בהליך העיקרי יהיה צורך לברר את המועד בו נתגלה השבר; כמו גם את המועד בו נתגלה הקשר הסיבתי שבין הנזק לבין הניתוח ועובדות אחרות המהוות חלק מעילת התביעה.

לעניין דא יודגש שניים:

האחד, התובע מכחיש כי הנזק נתגלה כבר ביום 3/12/96;

והשני, רכיב הנזק, לבדו, להבדיל מרכיבים אחרים של עילת התובענה, חוסה תחת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין בעוד הקשר הסיבתי בין ההפרה (האשם) לבין הנזק 'נתפס' ברשתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות (ראה: ע"א 1254/99, המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535).

כך גם במסגרת הדיון בתביעה לגופא יהיה צורך לבחון האם העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, קרי: האם התובע עמד בנטל המוטל על כתפיו והוכיח כי התקיימו בעניינו כל תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

מכאן, בשלב זה, בטרם הוכחו העובדות הרלבנטיות ובטרם הונחו לפני בית המשפט אף חוות דעת רפואיות - אין כל מקום להידרש לסוגיה מורכבת זו. מן הראוי כי הסוגיה תדון לגופא לאחר הוכחת מלוא העובדות הרלבנטיות לכך.

5.לעניין זה יש לזכור כי הגישה המסורתית באה לצמצם את תחולת טענת ההתיישנות תוך העדפת הזכות המהותית, כדברי כבוד הש. ט. שטרסברג-כהן ב-ע"א 1254/99, המאירי ע"א 1254/99, המאירי נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2), 535:

"1. ההתיישנות הדיונית המהווה מחסום המונע מן התובע לממש זכות מהותית, מצריכה טעמים טובים וחזקים כדי להצדיקה. ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מוסד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי, נעוץ בהנחה לפיה תובע אשר "ישן על זכויותיו" ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 וכן ז' יהודאי דיני התיישנות בישראל (1991, כרך א') 10-5). והרביעי, האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד לח(554 (4). אל מול טעמים אלו, עומדת זכותו המהותית של התובע, הדורשת סעד ומרפא. אף שיש טעם רב באינטרסים עליהם באה ההתיישנות להגן, לא בכל מקרה הטעמים הנ"ל או איזה מהם, רלבנטיים. האיזון הראוי בין האינטרסים המתעמתים בזירה, הוא שמתווה את גישתנו לטענת ההתיישנות, וליישומה במקרה נתון.

...

4. ... לשיטתי, יש לצמצם את תחולת המחסום שבסעיף 2(89) למינימום ההכרחי ולאמץ את ההסדר שבחוק ההתיישנות ככל שניתן, מבלי לרוקן מתוכן את הסיפא לסעיף 2(89). ... אודה, כי פרשנות זו מלאכותית קמעא ומגמתית יותר מקמעא, אולם היא לגיטימית. מגמתה להוציא מגדר הגבלת 10 השנים כל שניתן להוציא מגדרה".

6.מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות בבואו להורות על סילוק תביעה על הסף, וכי מקום בו קיימת אפשרות, ולו קלושה, שהתביעה תתקבל והתובע יזכה בסעד המבוקש, לא ינעל בית המשפט את שעריו בפניו (ראה: ע"א 5634/05, צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (2007); בע"מ 8329/10, פלוני נ' פלוני (2010); ע"א 1651/91, גרין נצר בע"מ נ' עזרא ובצרון חברה לביטוח בע"מ (1994); ע"א 10783/08, ב.ר.ב. תעשיות (אשפה וייצור) בע"מ נ' סלימאן (2010); ע"א 693/83, שמעון שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2), 668; בר"ע 59/81, ארדיטי נ' ארדיטי, פ"ד לה(2) 811; ה"פ (תל אביב) 786/07, מלם מערכות בע"מ נ' שני (2009); ע"א 796/89, עזבון המנוח חסיד נ' עזבון המנוח וכט, פ"ד מה(5) 558; ע"א 3755/03, בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ (2004); רע"א 544/89, אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד"י מד(1) 647; בר"ע (חיפה) 738/06, מנטפילד (1983) בע"מ נ' מפל הנדסה מערכות בע"מ (2006); ת.א. (ת"א) 46914/04, אלכסנדר נ' ארנולד אהרון אנקר (2005); ד"ר י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית-1995 בעמוד 392); רע"א 3068/12, ש.א.מ מרכז הגז בע"מ נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ (2012)).

חוות דעת -

7.תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות") מחייבת כ"הנחת מוצא" צרוף חוות דעת רפואית בתחום הרפואה "בשל מרכזיותה של חוות הדעת הרפואית כמקימה את עילת התביעה" (ראה: בר"ע (חיפה) 1775/07, ענבל נ' דאנס (2007); בר"ע (חיפה) 1901-07, שאבי נ' פרץ (2007); ע"א 371/81, נוריאל נ' אלשיך, פ"ד לז(4) 600; רע"א 1358/12, מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עיזבון המנוח אייזנבך ז"ל (2012)) והדברים אמורים במשנה תוקף מקום בו עסקינן בתביעה בגין רשלנות רפואית.

אמנם, לבית המשפט מסור שיקול דעת לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת לכתבי טענותיו, אך, בית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו אך במקרים חריגים (ראה: בש"א (ירושלים) 2909/08, שמואלי נ' רפטינג נהר הירדן בע"מ (2008); ראה גם: בש"א (חיפה) 2339/08, חדד נ' שלג לבן (1986) בע"מ (2008), על האסמכתאות הנזכרות בו).