חנא נ' עבדאלגני אבו אלהיגא(המנוח) ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 7.3.10, עת התנגש רכבו מסוג BMW 328, מ"ר 82-423-08 ברכב אחר מסוג אופל, מ"ר 60-281-06, שהיה נהוג בידי המנוח עבד אלגאני אבו אלהיג'א ז"ל (להלן: "המנוח"). התביעה הוגשה נגד עיזבון המנוח ונגד כלל חברה לביטוח בע"מ, בהיותה מבטחת האופל בביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

2.ביום 25.12.01 הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני, לפיו הם הסכימו על הגשת סיכומים בכתב על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט (חומר חקירה שנאסף על ידי המשטרה, לרבות דוח בוחן שהגיע למקום) וכן על סמך קלטת וידיאו, אשר תיעדה את התרחשות התאונה. הסדר זה אושר על ידי וניתן לו תוקף של החלטה.

3.מחומר החקירה שנאסף על ידי המשטרה עולה, כי התובע נסע מכיוון נצרת לכיוון כללי בית רימון, כאשר מאחוריו נוסע חברו, ויקטור נג'אר, ברכב דומה, שאף הוא מסוג BMW 328. התובע וחברו הגיעו לכפר כנא, המשיכו בנסיעה ישר בכביש הראשי אשר חוצה את הכפר, והגיעו לאחד הצמתים בתוך הכפר. באותה עת נכנס לצומת רכב מסוג אופל, שהיה נהוג בידי המנוח ושהגיע מכביש צדדי משמאלו של התובע, וביקש לפנות שמאלה בצומת. רכב האופל חסם את נתיב נסיעת התובע אשר הגיע מימינו של המנוח, וכתוצאה מכך אירעה התנגשות בין שני כלי הרכב.

לאחר ההתנגשות בין שני הרכבים, המשיך רכב התובע בתנועה, התנגש ברכב מסחרי מסוג רנו שחנה בצד הדרך והדף אותו לעבר רכב טויוטה, שאף הוא חנה בקרבת מקום. מעוצמת ההתנגשות בין רכב התובע לרכב האופל, "עף" המנוח מרכבו, נפצע באורח קשה ולאחר מכן מת מפצעיו.

4.התובע טוען, כי האחריות לתאונה רובצת על המנוח, ועליו בלבד, מאחר שהוא לא נתן לו זכות קדימה בצומת על אף שהוא (התובע) הגיע מימינו של המנוח. בכך הפר המנוח את הוראת תקנה 64 לתקנות התעבורה, אשר מהווה הוראה חקוקה לעניין עוולת "הפרת חובה חקוקה" שבפקודת הנזיקין. נטען עוד, כי לאחר שהמנוח הגיע לצומת הוא המשיך בנסיעה רציפה, מבלי להאט ומבלי לעצור, חסם את נתיב נסיעת התובע וגרם לאירוע התאונה. בנסיבות אלה, כך נטען, האחריות לאירוע התאונה מוטלת על המנוח לא רק בשל הפרת חובה חקוקה, אלא גם עקב נסיעתו בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב.

5.הנתבעים טענו מנגד, כי האחריות לאירוע התאונה רובצת על התובע, ועליו בלבד, מאחר שהוא נסע במהירות מופרזת, מעל המהירות המותרת במקום, ונכנס לתוך הצומת באותה מהירות, מבלי להאט את מהירות נסיעתו ומבלי לתת את דעתו לרכב המנוח שהיה כבר בתוך הצומת. בעניין זה מפנים הנתבעים לעדות חברו של התובע, ויקטור, אשר מסר בהודעתו במשטרה כי הוא נסע מאחורי רכב התובע במהירות 60-70 קמ"ש, על אף שהמהירות המרבית המותרת במקום היא 50 קמ"ש, וכן לעובדה שהתובע לא הספיק לבלום את רכבו, לא לפני ולא אחרי התאונה, ואף התנגש בשני רכבים שחנו בקרבת מקום ובהולכת רגל שעברה במקום.

6.מעיון בחומר החקירה שבתיק ומצפייה בסרט הוידיאו שמתעד את התרחשות התאונה עולה, כי האחריות לאירוע התאונה רובצת הן על התובע והן על המנוח. אכן, התובע הגיע מימינו של המנוח ולפיכך, עקרונית, זכות הקדימה היא של התובע, כך שהיה על המנוח להימנע מלהיכנס לנתיב נסיעת התובע לפני שהתובע יפנה את הצומת.

ברם, העובדה שזכות הקדימה היא של נהג זה או אחר, אין משמעה שמלוא האחריות רובצת על הנהג השני, ועדיין יש מקום לבדוק את הנסיבות המדויקות שבהן אירעה התאונה. בין היתר, יש לברר את מהירות נסיעתם של הרכבים המעורבים בתאונה, האם הם האטו את מהירות נסיעתם בהתקרבם לצומת, האם הם הסתכלו לצדדים בטרם נכנסו לצומת, האם הבחינו או יכולים היו להבחין ברכב השני, היכן היה אותו רכב לפני שהרכב השני נכנס לתוך הצומת, ועוד.

7.מצפייה בסרט הוידיאו ניתן להיווכח, כי המנוח הגיע לצומת לפני שהתובע הגיע לאותו צומת. המנוח האט את מהירות נסיעתו והתחיל להיכנס לתוך הצומת רק לאחר שהצומת התפנה מרכבים. רק לאחר שהמנוח חצה נתיב אחד וביקש להשתלב בנתיב בו נסע התובע, רק אז הגיע התובע במהירות מופרזת, מבלי להאט את מהירות נסיעתו, מבלי לתת את דעתו לרכב התובע שהיה כבר בתוך הצומת, והתנגש בו בעוצמה רבה. תשומת לב מינימאלית מצדו של התובע הייתה מאפשרת לו להבחין ממרחק רב ברכב המנוח, שהיה כבר בתוך הצומת, להאט ואף לעצור את רכבו מבלי לגרום לתאונה. ברם, התובע התעלם מרכב המנוח, שכאמור נכנס לצומת עוד לפני שהתובע התקרב למקום, המשיך בנסיעתו המופרזת והפרועה והתנגש ברכב המנוח.

על מהירות נסיעתו המופרזת של התובע ניתן ללמוד מצפייה בסרט, שממנו ניתן להיווכח כי מהירות נסיעת התובע הייתה חריגה ושונה ממהירות שאר הרכבים שעברו במקום, מעדות התובע במשטרה, שם הוא אישר כי נסע במהירות של כ-60 קמ"ש, על אף שהמהירות המרבית המותרת במקום היא 50 קמ"ש, מעדות חברו, אשר ציין בעדותו כי הם נסעו במהירות של 60-70 קמ"ש, וכן מהעובדה שרכב התובע המשיך בנסיעה לאחר ההתנגשות והתנגש עם שני רכבים אחרים שחנו בקרבת מקום.

8.כאמור, ב"כ התובע מסתמך על תקנה 64 לתקנות התעבורה, אשר קובעת כי בהגיע שני רכבים לצומת, זכות הקדימה היא לרכב הבא מימין. ברם, התובע מתעלם מהוראת תקנה 65 אשר קובעת, כי "לא ייכנס נוהג רכב לצומת אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור". הנה כי כן, גם אם מותר לתובע להיכנס לצומת, אסור היה לו להמשיך בנסיעה, מקום שהוא הבחין או צריך היה להבחין ברכב המנוח, שהיה כבר בתוך הצומת והתכוון לפנות שמאלה.

9.נוכח כל האמור, הנני סבור כי האחריות לאירוע התאונה רובצת הן על המנוח והן על התובע, אם כי חלקו של המנוח קצת יותר גבוה מחלקו של התובע, שכן זכות הקדימה בצומת הייתה של התובע. בהתחשב בכל האמור, הנני קובע כי המנוח נושא ב-60% מהאחריות, ואילו התובע נושא ב-40% ממנה.

10.לעניין גובה הנזק צירף התובע חוות דעת שמאי, לפיה רכבו ניזוק באופן מוחלט והורד מן הכביש. בהתאם לחוות הדעת, ערך הרכב בניכוי שרידים עומד על סך של 34,830 ₪. כמו כן, צירף התובע חשבון שכ"ט שמאי על סך 1,661 ₪ וטען, כי נגרמו לו הוצאות בגין גרירת הרכב ואחסונו בסך 1,600 ₪, עוגמת נפש, אי נוחות והפסד הכנסה, בסך כולל של 5,700 ₪.

11.לעניין שווי הרכב ושכ"ט השמאי, מקובלות עליי טענות התובע בעניין זה. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים לעניין הערכת שווי השרידים ב-6% בלבד ושעל פי המקובל שווי השרידים מוערכים ב-10%. שווי השרידים תלוי בחומרת הפגיעה ברכב ובאפשרות מכירת השרידים לאחר הפגיעה, כך שכל מקרה אמור להיבחן לפי נסיבותיו. מאחר שהשמאי מטעם התובע לא נחקר, ומאחר שלא הוגשה חוות דעת נגדית, אין כל סיבה שלא לקבל את האמור בחוות הדעת. לעניין שכר טרחת השמאי, נוכח מהות הפגיעה והיקף הנזק, לא נראה לי כי הסכום הנדרש בלתי סביר או חורג באופן קיצוני מהשכר שהשמאים נוהגים לגבות מאנשים פרטיים. על כן, אינני מוצא ממש בטענות הנתבעים בעניין זה.

12.לגבי הוצאות גרירת הרכב ואחסונו ולעניין והפסדי ההכנסה, לא מצאתי ממש בטענות התובע. לא הובאו ראיות, מסמכים, קבלות, חשבוניות או כל מסמך אחר שיש בו כדי לתמוך בטענות התובע לעניין הוצאות הגרירה ולעניין הפסדי ההכנסה. לעניין עוגמת הנפש, הנני מעריך את הנזק שנגרם לתובע בראש נזק זה בסכום של 3,000 ₪, נכון ליום האירוע.

13.נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, בסכום של 39,491 ₪. מסכום זה יש לנכות רשלנות תורמת בשיעור 40% והיתרה לפיצוי תעמוד על סך 23,695 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד היום, עומד על סך 25,896 ₪.

14.אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 25,896 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד באדר תשע"ב, 08 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: