חנא יוסף בנא נ' אבו אמנה ואח'

החלטה

רקע

המבקש מס' 1 הינו עיזבון המנוח חנא יוסף בנא ז"ל (להלן: "המנוח") אשר היה הבעלים של חנות הנמצאת ברח' פאולוס השיש מס' 114/37 בעיר נצרת (להלן: "החנות").

המבקש מס' 2, הינו בנו של המנוח ויורשו בהתאם לצו קיום צוואה.

המשיב הינו השוכר של החנות בשכירות מוגנת.

המבקשים הגישו כנגד המשיב בקשה לצו מניעה לפיו יאסר עליו לעשות כל בניה או שינוי בחנות עד להכרעה בתביעה העיקרית.

בד בבד עם הגשת הבקשה הוגשה תביעה לסילוק ידו של המשיב מהחנות בטענה לנטישת החנות לתקופה של כחמש שנים וכן לביצוע שינויים במושכר המתבטאים בעבודות בניה.

במהלך הדיון שקיימתי במעמד שני הצדדים ביום 14.7.2011 נערך על ידי ביקור בחנות בנכוחות בעלי הדין ובאי כחם. כמו כן תועדו העבודות המבוצעות בחנות באמצעות צילום שערך המבקש מס' 2 (להלן: "המבקש") והוסכם כי המשיב מוותר על חקירתו, יוגשו הצילומים לתיק בית המשפט והצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב באותו היום.

דיון והכרעה

תחילה אציין כי החלטה זו תדון אך ורק בעילה למתן צו בשל העבודות המצוינות זאת בשים לב לכך כי צו המניעה המבוקש על ידי המבקש הוא להפסיק ביצוע עבודות בניה או שינוי במושכר. ברי כי עילה זו נוגעת לטענה כי המשיב מבצע שיוניים במושכר ואינה נוגעת כלל לטענה כי הוא נטש את המושכר.

המנוח והמשיב חתמו על שני הסכמים להשכרת החנות. על פי ההסכמים מטרת השכירות היא שימוש לצורכי מכר דגים. יחד עם זאת ניתנת למשיב זכות להשתמש בחנות לכל מטרה בה הוא חפץ וניתנת לו הזכות לשנות את טיב העבודה (מכר דגים) מזמן לזמן.

טוען המשיב בסיכומיו כי הוא חפץ אך ורק לבצע עבודות צבע ותיקונים. אולם בביקור שנערך על ידי אין המדובר בתיקוני צבע אלא המשיב עקר את מרצפות החרסינה שכיסו את קירות החנות ולכן מדובר בשינויים משמעותיים שהספיק המשיב עד כה לבצע בחנות.

טוען המשיב עוד כי נתונה לו הזכות על פי ההסכם לשנות את טיב העסק ולכן רשאי הוא להתאים את החנות לשינוי בעסק. אולם לא שמעתי מפי המשיב טענה או חצי טענה לפיה הוא חפץ לזנוח את עיסוקו במכירת דגים ולעבור לפעילות אחרת.

יתרה מכך, שינוי הפעילות העסקית לחוד ושינוי במושכר לחוד. בשלב זה ההסכם הראשון אינו אומר במפורש כי המשיב זכאי לעשות שינויים במושכר מבחינת מבנה אלא נתונה לו הרשות לעשות שינוי בפעילות. אין סעיף בהסכם הראשון אשר קובע כי שינוי בפעילות מאפשר למשיב לעשות שינויים במבנה המושכר ולכאורה בשלב זה שאלה זו נותרה עמומה. יחד עם זאת, ההסכם השני אוסר בסעיף 6 על המשיב במפורש לבצע כל בניה או שינוי במושכר ללא הסכמה של המנוח ובכתב. המשיב מתעלם מסעיף זה בסיכומיו לחלוטין. המשיב לא הגיש תגובה ולא הציג כל הסכמה בכתב מהמבקשים.

המשיב טוען כי בסה"כ הוא הסיר את הקרמיקה. אולם לא ניתן בשלב לזה לדעת מה היקף העבודות שתכנן המשיבה שכן ברי שצו הניעה ניתן בעיצומן של אותן עבודות והמשיב לא גילה לנו מה הן העבודות המתוכננות. ברי כי עקירת מרצפות חרסינה מהקירות הינן עבודות אשר משאירות "עקבות לתמיד במושכר", כלשון ההלכה הפסוקה ולכן תיחשבנה כשינוי של המושכר (ראה: ע"א 142/59 מורי נ. קאשי, פ"ד יד 1322).

מאידך הנזקים האפשריים שיגרמו למשיב במידה וינתן צו המניעה הם ברי פיצוי במידה והתביעה תדחה ולכן מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

הטענה כי השיפוץ הינו לטובת המבקשים והדבר ישביח את החנות אינה טענה. על פי הפסיקה ההחלטה אם השינוי במושכר משביח את המושכר מסורה אך לשיקול דעתו של בעל הנכס ולבעל הנכס שמורה הזכות להתנגד לשינוי במושכר יהיה המניע אשר יהיה (ראה: ע"א 303/73 יעקובוב נ. מדינת ישראל, פ"ד כח(1) 539, 544).

בשים לב לכך צו המניעה שניתן ישאר על כנו עד לסיום בירור התובענה.

המשיב ישא בהוצאות המבקשים בסך של 2000 ₪.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לבאי כח הצדדים