חן(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים של העורר שניתנה בבימ"ש השלום בנתניה ע"י כב' השופטת ד"ר רבינוביץ במ"ת 2800-03-11.

כנגד העורר ושניים אחרים הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות התפרצות למקום מגורים, גניבה ואחזקת מכשירי פריצה.

כמו כן הוגשה כנגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים.

לא הייתה מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורה ואף לקיומה של עילת מעצר, במיוחד לאור עברו המכביד של העורר.

העורר נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן לבדוק אפשרות שחרורו לחלופה. לאחר שנתקבל תסקיר בעניינו, הורה בימ"ש קמא על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

מהתסקיר עולה כי העורר מוכר לשירות המבחן. בעבר ההתרשמות הייתה כי מנהל אורח חיים שולי מזה שנים ומבצע עבירות שונות תוך צמצום אחריות וקושי להכיר בבעייתיות התנהגותו.

בסופו של דבר התרשם שירות המבחן מהתנהלותו הבעייתית של העורר במשך שנים ואף לאחר שבחן שלושה מפקחים מוצעים (אישתו, שכנתו וחברו) מצא כי החלופה המוצעת אינה ראויה ואינה מתאימה.

ב"כ העורר טען כי אין לקבל את קביעת שירות המבחן שמצא דופי בשלושת המפקחים ופסל כל אחד מהם מטעמים שונים ולעיתים אף סותרים זה את זה.

ב"כ העורר הוסיף כי העורר עבר שינוי בעת האחרונה ואין לראות את התסקיר, ככל שהוא נוגע לעורר עצמו, כשלילי.

ב"כ העורר הוסיף עוד כי העורר הוכיח את עצמו בכך שהתאפשר לו לצאת ממעצר לצורך סידורי החתונה, שנקבעה מבעוד מועד, והשתתפות בחתונה עצמה, דבר המצביע על כך שאפשר ליתן בו אמון.

ב"כ המשיבה הפנתה לבש"פ 45/10 בעניין מסראווה בדבר קיומה של עילת מעצר בעבירות רכוש וטענה כי הדבר מקבל משנה תוקף ביחס לעורר, כשמדובר במי שעברו הפלילי מכביד והוא ריצה מאסרים ממושכים מאחורי סורג ובריח.

ב"כ המשיבה טענה עוד כי לא בנקל יסטה ביהמ"ש מהמלצה שלילית של שירות המבחן.

בחנתי את טיעוני הצדדים וסבורה אני כי דין הערר להדחות.

באשר לעילת המעצר – לאור ביצוע העבירות בצוותא חדא ולאור עברו הפלילי המכביד של העורר ומאסרים ממושכים, כמו גם מאסר על תנאי בן 13 חודשים בר הפעלה, אשר לא הרתיעו אותו – סבורני כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי קיימת עילת מעצר ואף ב"כ העורר, בהגינותו, לא הרחיב בעניין זה.

באשר לתסקיר שירות המבחן – נפסק לא אחת כי דרושים נימוקים כבדי משקל כדי לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן (ראה בעניין זה בש"פ 639/11 מורזליוק נ' מדינת ישראל).

אוסיף ואציין כי הבסיס לשחרור בערובה הינו חוזה אמון בין המשוחרר לבין ביהמ"ש. כל עוד המשוחרר אינו ראוי לאמונו של ביהמ"ש, כל האמצעים הנוספים יהיו אלה מפקחים בשר ודם או איזוק אלקטרוני, אינם אלא חישוקים שנועדו להבטיח את קיומו של החוזה, אולם אינם יכולים להוות את בסיסו.

מקום ששירות המבחן מצא כי התנהלות העורר הינה בעייתית והחשש להישנות העבירות הינו ממשי, לא מתקיים התנאי היסודי והבסיסי לשחרורו של העורר.

לפיכך הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ג אייר תשע"א, 17/05/2011 במעמד הנוכחים.