חממי נ' פינחס בן אברהם ואח'

החלטה

1.בפניי עתירת המבקש כי אתיר המצאת כתב התביעה אל מחוץ לגבולות המדינה למשיבים 2-3, הוריה של המשיבה 1 לה נמסר כתב התביעה כדין, וזאת, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 500 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

הבקשה

2.המבקש טוען בכתב תביעתו כי הנתבעים התגוררו בביתו שברחוב הרימון 10 באליכין. לטענתו, בשנת 2007 עזבו המשיבים את הארץ, אולם הותירו בדירתו ציוד רב, אשר אינו מאפשר שימוש בשטח בו מאוחסן הציוד. על כן תובע המבקש דמי השימוש הראויים בגין השטח בו אוחסן הציוד השייך למשיבים, והעמיד תביעתו על סך 48,000 ₪. בבקשתו טוען הוא כי המשיבה 1 הינה נציגתם של יתר המשיבים לכל דבר ועניין, ועל כן המסירה הייתה כדין, ואולם לאור החלטתי מיום 01.12.10 בה קבעתי כי ההמצאה אינה כדין, עתר הוא בבקשה זו.

3.המבקש טוען כי יש להמציא התובענה מחוץ לתחום לאור שיקולי יעילות אותם לא טרח לפרט בבקשתו. כן לא פירט המבקש איזו עילה מהעילות המנויות בתקנה 500 לתקנות מתקיימת בענייננו. בדיון שהתקיים בפניי ביום 24.01.11 טענה המשיבה 1 כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב וללא תצהיר תומך -בניגוד למצוות תקנה 501 לתקנות, ועל כן דינה להידחות.

דיון והכרעה

5.היתר המצאת כתבי בית הדין אל מחוץ לתחום המדינה, משמעו הטלת מרותו של בית המשפט על נתבע שאינו מצוי בתחומי המדינה, במקום שאין הנתבע כפוף לו, ועל כן הרחבת יריעת השיפוט תיעשה אך עם קבלת היתר מאת בית המשפט, המותנה בהתקיימות אחת העילות האמורות בתקנה 500 לתקנות (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) 728). אולם, גם אם המבקש מילא אחר התנאים המצטברים, לא קנויה לו זכות לקבלת היתר המצאה, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: רע"א 5150/02 דר' משה ויינברג, עו"ד נ' קרון ביילס, עו"ד פ"ד נח(2) 205). נוסף על העילות האמורות, על בית המשפט לבחון האם עילת תביעתו מהווה "שאלה רצינית". בחינה זו מטרתה לוודא כי אין המדובר בתובענת סרק. עוד יבחן בית המשפט האם בית המשפט בישראל הינו "הפורום הנאות" לדון בתובענה , כאשר בין היתר יבחן בית המשפט את מירב הזיקות, ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ושיקולי יעילות (ראו: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ'CAE Electroics Ltd (טרם פורסם, ניתן 04.09.07)).

6.לאחר שבחנתי את הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן אנמק מסקנתי זו.

7.המבקש לא צירף התצהיר שחובה היה לצרפו לבקשה – מחדל זה אינו מחדל של מה בכך. על פי הפסיקה התצהיר נדרש כראייה לכאורה להוכחת עילת התביעה של המבקש לשם מתן היתר להמצאה (ראו ספרו הנ"ל של השופט גורן, 736). עוד נפסק כי אי צירוף תצהיר מצדיק דחיית בקשה להיתר המצאה, שכן הגשת כתב תביעה אינה עילה להיתר המצאה, ובנוסף התצהיר משמש כראשית ראייה לשם הוכחת אחת העילות המנויות בתקנה 500 לתקנות (ראו: ע"א 565/77 אפרים מזרחי נ' NOBEL'S EXPLOSIVES CO. LTD פ"ד לב (2) 115; ע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי פ"ד מד(4) 545). מעבר לנדרש אציין כי איני רואה בתצהיר הלאקוני שצורף לכתב התביעה ובו הוצהר כי "האמור בסעיפים 1-9 בכתב התביעה הוא בידיעתי האישית" כעונה לדרישת תקנה 501 שכן, הגם שעל פי מידת הרחמים ניתן לראות בו כמאמת עובדות התביעה – אין הוא מספיק לשם אימות העובדות המביאות את ענינו בתוך אחת מתקנות המשנה של תקנה 500. על כן, לא הרים המבקש הנטל להוכיח כי תביעתו באה בגדריה של אחת העילות שבתקנה 500 לתקנות.

8.סוף דבר, אינני מתיר המצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט, אולם איני מוחק התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 שכן ייתכן שהמבקש ימצא דרך אחרת להמצאה למשיבים 2-3 (ראו: ע"א 548/79 בוריס ורנבוט נ' "אלבה" חברה לציוד וחמרים בע"מ פ"ד לד(4), 337 , 339-340).

9.אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: