חממי נ' בגדדי ואח'

פסק דין

הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן ללא פירוט וללא הנמקה, כולל אפשרות דחיה או קבלה מלאה של התביעה, בדרך הקבועה בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.

עיינתי בכתבי הטענות, תצהירי הצדדים, המסמכים שצורפו לתצהירים וכן סיכומיהם, אני סבור בנסיבות העניין, כי זכרון הדברים מהוה הסכם בין הצדדים.

הנתבעים הצהירו בזכרון הדברים, כי הדירה נקייה מכל חוב, שעבוד ו/או זכות של צד ג'. בפועל מתברר, שרבצו על הדירה מספר עיקולים ואף הדירה אינה רשומה על שמם.

כעולה מנסח הרישום, מתברר, כי הצהרתם בזכרון הדברים, היא הצהרה לא נכונה.

הנתבעים, כך ניתן לקבוע, לא דיווחו במהלך המשא ומתן ובשלב חתימת זכרון הדברים, על קיומם של העיקולים ועל עובדה נוספת חשובה מאוד, ולפיה מונה כונס נכסים על דירתם של הנתבעים, אשר היא היא העומדת למכירה.

מסקנה זו מבוססת על עדות התובע בתצהירו ואשר קיבלה חיזוק משמעותי בגרסת הנתבעים כעולה מהתצהירים שהוגשו לתיק בית המשפט. די בעניין זה להפנות לתצהירי הנתבעים שהם מודים כי עדכנו אך ורק את המתווך על קיומם של העיקולים והליך כינוס הנכסים, אך הודו כי לא עדכנו את התובע.

בסעיף 6 לתצהיר נתבע מס 2, הסתפקו הנתבעים בהודעה למתווך אודות העיקולים וקיומו של צו כינוס נכסים ,וסברו לאור הודעת המתווך כי התובע יודע על העיקולים מפיו של המתווך. סעיף 6 מלמדנו, כי הנתבעים לא טרחו ליידע את התובע באופן עצמאי, לא הזמינו את המתווך למתן עדות ולא הביאו ממנו כל אישור או מסמך המלמד כי התובע ידע לפני חתימת זכרון הדברים על קיומם של העיקולים.

מכאן לא נסתרה גרסת התובע לפיה, לא עודכן בקיומם של העיקולים ולא עודכן בקיומו של הליך כינוס נכסים על הדירה ואף לא עודכן ביחס לכך כי הנתבעים אינם הבעלים הרשום של הדירה.

הנתבעים לא שללו את גרסת התובע, כי רק במעמד הישיבה במשרדו של עו"ד אורגד, נודע לתובע על קיומם של העיקולים וכי הדירה לא רשומה על שמם של הנתבעים וכי קיים הליך כינוס נכסים על הדירה. בעניין זה מפנה לסעיף 19 ו-20 לתצהיר נתבע מס' 2.

בנסיבות אלו, ברור כי הנתבעים הפרו את חובתם לנהל מו"מ בתום לב, הפרו את הוראות ההסכם ואיני מקבל את גרסתם, כי זכרון הדברים מהוה אך ורק שלב במשא ומתן בין הצדדים.

זאת ועוד, חובת צד לחוזה היא חובה עצמאית, יונקת את קיומה מהדין, חובה זו לא ניתן להעבירה לאחר דוגמת מתווך אשר הוא ימלא את החלל והוא יודיע לקונה על קיומם של העיקולים, שעה של מתווך קיים אינטרס בהוצאת העסקה אל הפועל . לא הוכח כי המתווך יידע את התובע והתובעים הודו שלא גילו לתובע דבר בעניין זה . החובה המוטלת על הנתבעים לא ניתן להעבירה לאחרים.

יחד עם זאת, לאור העובדה, כי בנסיבות שנוצרו היה ניתן לתקן את ההפרה ולהשלים את העסקה, אני סבור כי ראוי להתערב בפיצוי המוסכם.

לאחר ששקלתי את טיעוניי הצדדים, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע כדלקמן:

א.השבת הסכום ששולם על ידו כמקדמה, בסך 2,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 9/4/10 ועד התשלום המלא בפועל.

ב.כמו כן אני מחייב את הנתבעים להשיב את הוצאותיו לעו"ד בסך 2,320 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 23/6/10 ועד התשלום המלא בפועל.

ג.אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך 10,000 ₪.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כתוצאה מפסק דין זה ברור כי השיק שנמסר לנתבעים אין כל זכות לנתבעים לעשות בו שימוש ויש להחזירו לידי התובע.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ב, 02 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.