חמיאס(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

ההליך

1.מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, בתיק מ"ת 21309-07-13, שניתנה ע"י השופט בן טולילה, ביום 21.11.13, בה הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

הבקשה למעצר הייתה בגין הגשת כתב אישום המייחס לעוררים, באישום הראשון, ניכוי תשומות שלא כדין בסך 13,005,160 ₪ בהסתמך על 203 חשבוניות מס פיקטיביות בסכום כולל של 93,911,573 ₪, ובאישום השני – כי הנפיקו 35 חשבוניות פיקטיביות על סך 32,055,512 ₪ ובמעשיהם הביאו לכך שאחרים השתמטו או התחמקו מתשלום מס בסכום המגיע לכדי 4,521,125 ₪.

הייתה הסכמה בדיון לראיות לכאורה ועילת מעצר, כאשר ב"כ העוררים התייחס בדיון לנתונים הנוגעים לעוצמת הראיות ולמאפייני העוררים, אשר היה בהם לטענתו כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מן העוררים, ואשר היה בהם כדי לאפשר לטענתו לשקול חלופת מעצר.

בקשר לכך טען ב"כ העוררים בבית משפט השלום שהחברה הנזכרת בכתב האישום כנאשמת 1 (להלן: החברה), הינה חברה פעילה שנתנה שירותים בפועל, ואין מדובר בחברה פיקטיבית ללא כל פעילות, כאשר הסכומים המיוחסים לעוררים בכתב האישום מהווים חלק קטן מהיקף הפעילות בחברה, וכן שהחברה סיפקה עבודה בפועל לחלק מאותן חברות אליהן מתייחס כתב האישום.

בנוסף, העלה ב"כ העוררים בבית משפט השלום טענות נוספות שהיה בהן כדי להצביע לטענתו על מסוכנות פחותה שהיה בה כדי להצדיק אפשרות לשקול חלופת מעצר.

בהחלטה צוין שהעוררים עצורים 4 חודשים, שטרם התקבלה רשימת חומר החקירה, וטרם התקבלה תעודת חסיון. על כן, הדיון בתיק צפוי להימשך זמן רב.

מנגד, טענה ב"כ המדינה בבית משפט השלום, כי לא הייתה טענה שאותה חברה הייתה פיקטיבית, אך פעילותה הפלילית הגיעה לכדי כ-80% מפעילות החברה, וכי לא היה בדברי ב"כ העוררים כדי להחליש מעוצמת הראיות. בנוסף, טענה ב"כ המדינה כי שתיים מבין החברות הנזכרות בכתב האישום היו פיקטיביות, התנהלותם של העוררים לאחר שנחקרו בשתי הזדמנויות שונות, הן בשנת 2009 והן בשנת 2011, הייתה שהם המשיכו בפעילות פלילית ואף האיצו אותה, בכך יש כדי ללמד כי הליכים פליליים וחקירות לא היוו גורם מרתיע, וכי אין לתת בהם כל אמון.

בקשר לכך, נתקבלו תסקירי מעצר שבהם נבחנו חלופות שהוצעו, שלגביהן נאמר כי לא היה בהן כדי לשמש גורמים סמכותיים מציבי גבולות, שהבנתם לתפקידם מוגבלת ומצומצמת, וכי אף שהדיון בכתב האישום עלול להימשך זמן רב אין מקום להורות על שחרורם.

במצב האמור, נקבע בהחלטת בית משפט השלום כי לא היה בטענות העוררים כדי לפגוע בעוצמת הראיות לכאורה, כי המעשים המיוחסים לעוררים מצביעים על מסוכנות רבה, כאשר הנזק המצטבר לקופת המדינה בגין אותם מעשים מגיע לכאורה לכדי עשרות מיליוני שקלים, כאשר ביחס לאישום הראשון מדובר בניכוי מס תשומות בסכום כולל של 93,911,573 ₪, תוך הקטנת המס ב-13,005,160 ₪, ובאישום השני – מדובר בהוצאת חשבוניות פיקטיביות בסך 32,055,512 ₪ וסיוע לאחר להתחמק ממס בסכום של 4,521,125 ש"ח.

כמו כן, צוין בהחלטת בית משפט השלום כי מדובר בעשייה פלילית הנמשכת על פני מספר שנים, משנת 2008 עד לשנת 2013, ואף שמדובר בעבירות רכוש שלא נקבעה לגביהם חזקת מסוכנות סטטוטורית, היה במעשיהם כדי להקים עילת מעצר, בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה בעניין זה.

בנוסף, צוין בהחלטת בית משפט השלום כי מן העוררים נשקפת מסוכנות ויש קושי ליתן בהם אמון כי יקיימו אחר תנאי שחרורם, ועל כך ניתן ללמוד מהתנהלותם לאחר שנעצרו ונחקרו בשתי הזדמנויות שונות, בשנת 2009 ובשנת 2011, בגין ביצוען של עבירות מס, ולא היה בכך כדי למנוע מהעוררים להמשיך בפעילותם העבריינית ואף בהיקף שגדל עד מאוד.

כמו כן, צוין שמדובר ב-10 חברות שונות שבעזרתן הצליחו העוררים לכאורה לקזז שלא כדין תשומות פיקטיביות ואף נכנסו לתחום חדש של הפצת חשבוניות פיקטיביות.

בית משפט השלום התייחס בהחלטתו לשאלת מעצרו של "מנשה רסולי", בתיק מ"ת

21978-07-13, בעניין דומה לכאורה, אשר בו החליט על שחרורו, ובערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום האמורה לבית משפט זה בתיק עמ"ת 60611-10-13, נקבע שהתנהלות הנאשם באותו ענין, על רקע המעשים שיוחסו לו, היה בה כדי לחתור תחת התנאי הבסיסי העומד בכל חלופה, והוא אמון בית המשפט בנאשם כי יקיים אחר תנאי השחרור. על כן, סבר בית משפט זה בהחלטה שניתנה ע"י השופט ביתן, כי לא היה בחלופה בדמות מעצר בית כדי לצמצם אותה מסוכנות, ולאור זאת, החליט על מעצרו של אותו נאשם עד תום ההליכים.

לאור ההחלטה האמורה, סבר בית משפט השלום כי הדברים שנאמרו בעניין "רסולי", נכונים גם לעניינם של העוררים, ואף מקל וחומר בשל העובדה שבעניין "רסולי" לא היו לנאשם הרשעות קודמות וניתן בעניינו תסקיר חיובי, בעוד שלגבי העוררים יש לכל אחד מהם שורת הרשעות קודמות. לעורר 1, שלוש הרשעות קודמות בגין עבירות סמים שבגינן נדון ל-40 חודשי מאסר בפועל ועבירות מס שבגינן נדון ל-5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, ומאז שנת 2007 ועד למעצרו לא חדל מלהערים על רשויות המס.

באשר לעורר 2, יש נגדו 18 הרשעות קודמות, ואף שרובן ישנות, נאמר על ידי שירות המבחן כי יש לו קושי להתמודד עם כישלונות ולחצים כלכליים, כאשר הצורך ברווח כלכלי לצמצום הפסדיו הובילו אותו להתנהגות פתיינית ורדיפה אחרי גמול מהיר.

במצב זה סבר בית משפט השלום כי בנסיבות העניין, ספק עד כמה חלופה בדמות מעצר בית הינה ישימה גם בענייננו, על אף המלצת שירות המבחן בקשר לכך.

במצב האמור, סבר בית משפט השלום כי לא ניתן לתת אמון בעוררים כי יעמדו בתנאי מעצר בית וכי יחדלו מביצוע עבירות מסוג העבירות בהן הם מואשמים, תוך כדי מעצרם, דבר שיכולים הם לעשות גם בין כותלי הבית בו הם נתונים במעצר בית.