חמודה ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אחסאן כנעאן) מיום 25.11.10 בתיק מ"י 48899-11-10, לפיה, הורה על הארכת מעצרם של העוררים עד ליום 28.11.10 שעה 16:00.

העוררים נעצרו ביום 20.11.10 ומעצרם הוארך בפעם הראשונה עד ליום 25.11.10.

ביום 25.11.10 הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה להארכת מעצרם של העוררים בשנית למשך 7 ימים. בנימוקי הבקשה נטען, כי העוררים חשודים בכך, כי ביום 18.11.10 לפנות בוקר ירו לעבר שוטרים ומבני מגורים וזרקו רימונים במטרה לגרום למותם של שוטרים ואזרחים וכן לגרום נזק לרכוש. עוד נטען, כי העילה למעצרם של העוררים הינה, סכנה לביטחון שלום הציבור, חשש לשיבוש מהלכי משפט, השפעה על עדים ומעורבים והעלמת ראיות.

לאחר שמיעת חקירתו של נציג המשיבה על ידי הסנגור ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, מצא בית משפט קמא, כי קיים חשד סביר נגד העוררים לביצוע העבירות המיוחסות, כי מדובר בעבירות חמורות המקימות עילת מסוכנות וכי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בשל החשש לשיבוש הליכי חקירה. לאור זאת הורה בית משפט קמא על הארכת מעצרם של העוררים עד יום א' 28.11.10.

העוררים אינם משלימים עם החלטתו של בית משפט קמא ומכאן עררם שבפניי.

הן בנימוקי הערר והן בפניי, שב ב"כ העוררים על מרבית הטענות שטען בבית משפט קמא בהדגישו, כי אין בנמצא ראיות ממשיות לביסוסו של חשד סביר, כי אין בנמצא עילת מעצר וכי ניתן לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. מאידך, מבקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר בהסתמכו על החלטתו של בית משפט קמא.

על מנת להורות על מעצרו של אדם טרם הגשת כתב אישום נגדו צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, חשד סביר לביצועה של העבירה שאיננה חטא, לפי סעיף 13(א) לחוק המעצרים, והשני, קיומה של אחת העילות המנויות בסעיפים קטנים (1) עד (3) לסעיף 13(א) הנ"ל.

בבש"פ 10267/08 יוסף דבח ואח' נ' מדינת ישראל, נקבע "על מנת לבסס 'חשד סביר' לביצוע עבירה אין צורך 'בראיות לכאורה להוכחת האשמה', הנדרשות לצורך מעצרו של אדם עד תום ההליכים נגדו, כאמור בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים. בהקשר זה נפסק לא אחת כי בגדרן של ראיות המבססות 'חשד סביר' עשויות להיכנס גם ראיות שאינן קבילות במשפט וכי תפקידם של הראיות המבססות 'חשד סביר' לקשור את החשוד לעבירה המדוברת באופן סביר המצדיק את מתן האפשרות למשטרה לסיים את החקירה המתנהלת, כאשר יתכן כי ראיות אשר תצדקנה מעצר טרם הגשתו של כתב אישום לא תספקנה לצורך המשך המעצר".

במקרה דנן, מתקיימים שני התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 13(א) לחוק המעצרים לצורך הארכת מעצרם של העוררים.

כעולה מתיק החקירה ומהחלטתו של בית משפט קמא, נגד העוררים הצטבר מאז מעצרם חומר ראיות המקים חשד סביר לכך, שהם קשורים לעבירות נשוא הבקשה וזאת לאחר ביצוע פעולות חקירה שכבר נסתיימו ולאחר ביצוע פעולות חקירה נוספות באופן חלקי, משטרם נתקבלו תוצאותיהן, כפי שעולה גם מהדו"ח הסודי שהוגש לבית משפט קמא וסומן מש/1. מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת בגין עבירות חמורות נגד שוטרים ואזרחים ונגד רכוש. המסמך הנוסף שהוגש לעיוני במהלך הדיון וסימנתיו מש/2, יש בו, באופן כללי, לחזק את החשדות נגד העוררים.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי לרבות רשימת פעולות החקירה שטרם בוצעו, שוכנעתי כי מתקיימת בעניינם של העוררים עילת מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי החקירה. בנוסף, בשים לב למהותן של פעולות החקירה שטרם בוצעו, קיים קושי מהותי לבצע אותן פעולות כאשר העוררים משוחררים ממעצר.

סבורני, כי הארכת מעצרם של העוררים עד ליום א' 28.11.10, הינה מידתית וסבירה בנסיבות העניין.

לאור האמור, אני מורה על דחיית הערר.

ניתנה והודעה היום י"ט כסלו תשע"א, 26/11/2010 במעמד עו"ד אבו אחמד ורפ"ק דורון שמואל.

שאהר אטרש, שופט

הוקלד על ידי: אירית אסולין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: