חמאמיאן ואח' נ' כהן ואח'

החלטה

הנתבעת הגישה בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון.

בקשה זו נדונה להדחות אף מבלי לקבל את עמדת התובע עליה, משום שרובה ככולה (למעט פרט אחד) היא ניסיון של הנתבעת ליצור בסיס לתקיפת פסק הדין.

אתייחס לטענות אחת לאחת:

הנתבעת טוענת כי בעמ' 3 שורה 9 לפרוטוקול היא ביקשה להשיב לדברי התובע ומנעתי זאת ממנה.

ראשית, ניתן לראות כי לאחר שהתובע סיים את דבריו ששם, ניתנה גם ניתנה לנתבעת האפשרות לומר דבריה מספר פעמים. למיטב זיכרוני הנתבעת התפרצה פעם אחר פעם לדבריו של התובע וזאת, אכן, מנעתי ממנה.

הנתבעת טוענת כי בעמ' 4 שורה 21 היא הסבה את תשומת ליבי כי יא' ניסן תש'ע הוא 26.3. ולא 15.4.

בעת כתיבת פסק הדין זכור לי כי בדקתי באינטרנט את ההצלבה של התאריכים העבריים עם הלועזיים. ככל הנראה, טעיתי בשנה העברית כיוון שיום 15.4 הוא יא' ניסן בשנת תשע'א בעוד שהאירועים נשוא ההליך הם בשנת תש'ע.

כפי שניתן לראות, גם על פי גירסת הנתבעת, היה זה בעת הכתבת פסק הדין. כפי שתעדתי בפסק הדין, גם ההליך עצמו התנהל באופן רווי מתחים והתפרצויות וגם בעת הכתבת פסק הדין היה כך.

יתכן כי בתוך כל בליל ההתפרצויות של הנתבעת היא גם העלתה טענה זו, הדבר לא זכור לי ואין לי ספק כי לו הייתי ערה לטעות, הייתי דואגת לתקן את טעותי באופן מיידי.

כך או אחרת, טענה זו של הנתבעת היא היחידה שיש בה ממש ואני מתקנת טעות סופר זו בפסק הדין.

בכל מקרה, אין בכך כדי לשנות את התוצאה של פסק הדין משום שקיבלתי שם את טענת התובע כי הדירה פונתה מחפציה רק ביום 14.5 ולא קודם לכן.

התובעת ממשיכה וטוענת כאילו גערתי בה, השתקתי אותה ואף איימתי בהטלת הוצאות "בסכום כזה שלא תגמרי עם זה כל החיים"

הציטוט המובא כביכול מפי הוא פרי דמיונה של הנתבעת. מעולם לא יצאו מפי דברים שכאלה או דומים להם.

אכן, גערתי בנתבעת אשר הפריעה לדיון ואף במהלך הכתבת פסק הדין שוב ושוב ואכן ניסיתי להשתיק אותה ויתכן אף שהתרעתי בה שאם תמשיך להפריע לדיון יוטלו עליה הוצאות לטובת אוצר המדינה.

כמובן שבפרוטוקול לא ניתן לתעד כל אחת ואחת מן ההפרעות החוזרות אולם העובדה כי תיעדתי את העובדה שהנתבעת הפריעה מעידה על כך כי 'כלו כל הקיצין'.

טענה ג' של הנתבעת מעידה על התנהלותה של הנתבעת. אכן, במשך כל הכתבת פסק הדין לא פסקה הנתבעת 'להתנצח' מול בית המשפט ולהביע את מורת רוחה מן הדברים שנכתבו, והכל, תוך הרמת קול, שימוש בביטויים בוטים וכדו'.

לגופה של טענה – הנתבעת אכן באה בטרוניה כאילו פסק הדין מהווה 'ענישה' על כך שהיא פנתה לערכאות הערעור. על כך היא נענתה על ידי כי אין מדובר ב'ענישה' אולם את חובותיה לתובע עליה לשלם.

הציטוט שמביאה הנתבעת כאילו עניתי 'כן' על טרונייתה הוא בדיוק הסיבה מדוע עצרתי את הכתבת פסק הדין ותיעדתי את העובדה שהנתבעת מפריעה להכתבת פסק הדין תוך שציינתי במפורש כי היא מסיקה מסקנות מדברים הנאמרים ביני לבין הקלדנית. המילה 'כן' אשר יצאה מפי נועדה לקלדנית, אשר תיקנה טעות בהקלדה ואני אישרתי לה כי התיקון נכון.

דבר זה הוסבר לנתבעת ואף נרשם בפסק הדין, מה שלא מנע מן הנתבעת להגיש בקשה זו.