חמאדה ואיל נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, (להלן – "ביהמ"ש לתעבורה"), אשר נתן בהעדר המערער ביום 12.9.11 על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק תת"ע 8141-08-11, (להלן – "פסק הדין"). המערער הגיש שתי בקשות לביטול פסק הדין, בקשה ראשונה נדחתה ביום 10.10.11 והבקשה השנייה נדחתה ביום 16.10.11.

הערעור מופנה כנגד ההחלטות וכנגד פסק הדין.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין כך שביום 1.4.11 נהג ברכב בצומת קריית אתא – מול בורג המפרץ, בהיותו שיכור. בדיקת הינשוף הראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 425 מק"ג אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף.

על יסוד העובדות הנ"ל ייחסה לו המשיבה עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) וסעיף 39א הכל לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, ותקנה 169ב' לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

המערער זומן לדיון ליום 12.9.11 שעה 9:00, לישיבה זו הוא לא התייצב, על כן הורשע בהעדרו ונידון לעונשים הבאים:

3,000 ₪ קנס, 30 חודשי פסילה בפועל וארבעה חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים.

המערער הגיש באמצעות בא כוחו ביום 4.10.11 בקשה לביטול פסק הדין על יסוד הטענה כי כתב האישום וההזמנה לדיון נכתבו בשפה העברית, וכי שכר עו"ד שייצגו בנדון, אך עוה"ד לא הודיע לו על מועד הדיון ובשל טעות הוא לא התייצב לדיון. בית משפט השלום כאמור דחה את הבקשה, תוך שהוא קובע כי המערער זומן כדין ולא התייצב, מועד הדיון צוין באופן ברור למדי ואין כל יסוד לטעות הנטענת על ידי המערער.

באשר לטענת המערער כי ההזמנה לדין ערוכה בשפה העברית אשר אינה שגורה בפיו של המערער, קבע בימ"ש השלום כי:

"מדובר בשפה רשמית בה ערוכים כל כתב אישום והזמנה לדין, ולכן אין גם בטענה זו כדי לשמש עילה לביטול פסק הדין".

 ביום 14.10.11 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בבקשה לביטול פסק הדין במסגרתה חזר על טענותיו וטען לכשל בייצוג וכי המערער לא היה שיכור, לא נשמרו הנוהלים לתקינות מדידת מכשיר הינשוף. עוד טען כי היתה חובה לזמן אותו לדיון בשפה הערבית. בימ"ש השלום שוב דחה את הבקשה בקובעו כי:

"הטענות המועלות בבקשה שבפני הינן, במקצתן מקצה שיפורים של הבקשה המקורית, וברובן, טענות ערעוריות שמקומן במסגרת הדיונית הראויה להן ולא בבקשה שבפני, שהרי אין בית משפט יושב כערכאת ערעור על החלטותיו".

על פסק הדין וההחלטות הנ"ל מופנה הערעור שבפניי.

ב"כ המערער טען כי טעה בימ"ש קמא בהתעלמו לחלוטין מהפגמים שנפלו בזימון המערער לדיון. ציין כי המערער הינו ערבי מוסלמי הדובר עברית אך לא קורא וכותב כראוי עברית, משכך הוא קיבל לידיו כתב אישום והזמנה לדיון שלא יכל להבינם כראוי. הפנה לסעיף 82 לדבר המלך במועצה וציין כי כתב האישום וההזמנה לדין הכתובים בשפה העברית בלבד הינם בבחינת "טופס רשמי" של הממשלה ולכן החובה לפרסם טופס זה גם בערבית עדיין חלה ותקפה. עוד טען ב"כ המערער לכשל בייצוג וציין כי המערער לאחר שקבל את כתב האישום וההזמנה לדיון שכר את שרותיו של עו"ד וג'די אבו אלהיג'א אשר מסר למערער כי הוא יטפל בתיק ויודיע לו מתי היה עליו להתייצב לדיון. ב"כ המערער ציין כי הסנגור הקודם מסר למערער כי חלה טעות שגרמה לו לא להתייצב לדיון ומשכך ניתן נגדו פסק דין בהעדר. לטענת ב"כ המערער, המערער לא נהג כשהוא שיכור ובין היתר טענותיו מופנות כנגד תוצאות בדיקת הינשוף. כך למשל טען המערער כי עישן בסמוך לבדיקה.

בטיעוניו בפני ביקש ב"כ המערער לאפשר למערער לקבל את יומו בבימ"ש כי יש לו טענות הגנה טובות ובאשר לבזבוז הזמן השיפוטי בשל אי התייצבות המערער, ניתן לרפא זאת על ידי חיוב המערער בהוצאות.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור הואיל ואין כל יסוד לטענות המערער. לטענתה, אין בפיו של המערער עילה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, הן ביחס לאי התייצבותו והן ביחס לטענת עיוות הדין.

המערער נתפס כשהוא נוהג בשכרות, קיבל לידיו את ההזמנה למשפט וחתם על ההזמנה ובכך אישר את הזימון לדיון.

באשר לטענה כי ההזמנה לא רשומה בשפה הערבית ציינה כי היו לרשות המערער חמשה חודשים בהם יכל להיעזר באנשים שונים על מנת שיתרגמו עבורו את ההזמנה.

באשר לטענה של כשל בייצוג, טענה ב"כ המשיבה כי תגובת עו"ד אבו אלהיג'א התקבלה אך ורק ביום הדיון, שלפיה המערער לא שכר את שירותיו בתיק זה. מה גם, לטענת ב"כ המשיבה גם אם אכן המערער הסתמך על עו"ד, הרי טעות מצד עו"ד או שיכחה אינה מצדיקה אי התייצבות וביטול פסק דין שניתן בהעדר.

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט לתעבורה, בהחלטותיו, בהודעת הערעור, ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.