חלפלה ואח' נ' דעדוש ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לסילוק ידם של נתבעים 1-2 משטח מקרקעין של כ-37 דונם בו הינם מחזיקים, המצוי בחלק מחלקה 10 בגוש 14315 ובו ניטע מטעם נתבעים 1-2, כרם ענבים (להלן: "שטח המריבה"). כן נתבקש סעד על פיו ייקבע כי חברי קבוצה 6 (כפי שתפורט להלן), אשר התובעים הינם חלק מחבריה, הם ורק הם בעלי זכויות החזקה והשימוש בשטח המריבה.

2.טענות הצדדים כעולה מכתב התביעה וכתב ההגנה:

לטענת התובעים – בתחילת שנות התשעים, חילקה הנתבעת 3 (להלן: "האגודה"), את המטעים החקלאיים של המושב בין 10 קבוצות מבין חברי האגודה. אחת מהקבוצות היא קבוצה 6 (להלן: "הקבוצה"), אשר גם נתבע 2 ז"ל (הנתבע באמצעות יורשו ולמען הסדר למרות פטירתו יכונה להלן "נתבע 2"), נמנה על אחד מחבריה. התובע 1 רכש מאחד מחברי הקבוצה, בשם יהודה עזרא, את משקו ולכן נכנס בנעליו. התובעת 5 שהייתה אחת מחברי הקבוצה, החליפה שטח עם חבר קבוצה נוסף בשם רחמים חלפלה (ולפיכך, המדובר בקבוצה המונה בפועל 9 חברים, כשהתובעת 5 באה גם במקומו של רחמים חלפלה).

לטענת התובעים, בהתאם לאותה חלוקה, זכתה הקבוצה בגושים חקלאיים המסומנים בצהוב על גבי המפה שצרפו לתביעתם.

לטענת התובעים, כל אחד מחברי הקבוצה זכאי להחזיק בשטח של 5 דונם בכל גוש וגוש מהגושים שחולקו לקבוצה.

התובעים טענו כי ב- 8/09 ניטע מטעם הנתבעים (במסגרת התקשרותם עם יקבי ברקן), כרם ענבים בשטח המריבה.

התובעים טענו כי התנגדו לנטיעה והסכימו להשלמתה רק בשל הצורך לביצועה באותו מועד על מנת שלא ייגרם הפסד עונה של פרי. אולם בהמשך, פנו לנתבעים 1-2 ודרשו סילוק ידם משטח המריבה.

לטענת התובעים, הם יחד עם כל חברי קבוצה 6, בעלי זכויות החזקה והשימוש בשטח המריבה, כשלכל אחד מחברי הקבוצה זכות שווה להחזיק ולהשתמש בשטח המריבה.

התובעים הוסיפו כי לנתבע 1, אשר כלל אינו חבר אגודה, אין כל זכות בשטח המריבה ולאגודה לא הייתה סמכות להרשות לו להשתמש בשטח.

ביחס לנתבע 2 נטען כי יש לו זכות להחזיק בשטח רק באופן שווה ביחס ליתר חברי הקבוצה ולאגודה לא הייתה סמכות להרשות לו להשתמש בשטח גדול יותר.

3.הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") טענו בכתב הגנתם כי דין התביעה להידחות וכי התובעים לא הציגו ראשית ראיה בדבר זכותם לחזקה ושימוש בשטח המריבה, או כאילו קיים נוהל על פיו לכל אחד מחברי קבוצה 6 זכות לחלק שווה בשטח המריבה. לטענת הנתבעים, לקבוצה 6 אין כלל זכויות בשטח המריבה.

הנתבעים טענו כי אמנם שטח המריבה חולק בתחילה לקבוצה 6 אולם, דילגו על שטח זה, שכן אף אחד מחברי הקבוצה לא רצה לקבלו לחזקתו וזאת בשל עלויות עיבודו היקרות, שכן המדובר בשטח סלעי. הנתבעים טענו כי חלוקת האדמות ל- 10 קבוצות נעשתה באופן בו לכל אחד מחברי הקבוצה הוקצו 20 דונם (בנוסף לשטח של 5 דונם לבית מגורים וחלק יחסי באדמות המשותפות), כשבמהלך השנים, התפרקו הקבוצות, כל חבר החל לעבד שטחים באופן בלעדי, תוך הפרדת שעוני המים ולא נשמר או התקיים נוהג של שוויון בחלוקת האדמות בין החברים. כתוצאה מכך ישנם חברים המחזיקים כיום שטחים הגדולים בהרבה מ- 20 דונם.

לטענת הנתבעים, החלק בשטח המריבה בו מחזיק נתבע 1 הוקצה לו ע"י האגודה בעקבות פניית משרד הביטחון ומשרד החקלאות במסגרת שיקום משפחות שכולות, לאחר שבנו של נתבע 1 נהרג במסגרת שירותו הצבאי. לטענת הנתבעים כאמור, המדובר היה בשטח פנוי שדילגו עליו בעת חלוקת השטחים לקבוצה 6, שכן חברי הקבוצה לא רצו בו בשל היותו שטח קשה לעיבוד. הנתבעים טענו, כי שטח זה הוקצה לנתבע 1 ע"י האגודה, שכן היה פנוי ואף היה בסמוך לשטח בו החזיק נתבע 2 – חמו של נתבע 1.

לטענת הנתבעים, נתבע 1 הוא זה שהכשיר את הקרקע, נטע בה נקטרינה ורק שנים לאחר מכן ניטע שם היקב.

עוד טענו הנתבעים, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב, שכן כבר בשנת 1998 נטע נתבע 1 עצי נקטרינה בשטח המריבה ואף ביחס לנטיעת הכרם, חלפו 3 שנים עד להגשת התביעה. הנתבעים הפנו לחוסר תום לבם של התובעים בהגשת התביעה על בסיס דרישה לחלוקה שוויונית של האדמות, בעוד שחלק מחברי הקבוצה מחזיקים יותר מ- 20 דונם, אותם היו צריכים להחזיק בהתאם לחלוקה הראשונית.

4.גם האגודה טענה כי התובעים לא הציגו ראשית ראיה לזכותם הנטענת בשטח המריבה, או לזכות לחלק שווה ויחסי במקרקעין שחולקו.

לטענת האגודה, בעבר אכן הקצתה 2000 דונם של מטעים, תוך חלוקתם ל- 10 קבוצות לפי מפתח חלוקה של 20 דונם לחבר, ובכך פעלה לחלוקה שוויונית של האדמות בין חבריה. בפועל ולאחר ההקצאה, התפרקו הקבוצות והחברים החלו לעבד באופן עצמאי את אדמותיהם: חלק מכרו, חלק החליפו, כך שכיום יש כאלו המחזיקים שטחים הגדולים בהרבה מאותם 20 דונם. האגודה צרפה לכתב הגנתה רשימות של מחזיקי שטחים חקלאיים, ממנה עולה כי אין כל שוויוניות כיום בגודל השטחים המוחזקים.

האגודה טענה, כי חברי קבוצה 6 אינם מחזיקים ואינם בעלי זכויות החזקה והשימוש בשטח המריבה. האגודה טענה כי המדובר בשטח, אשר דילגו עליו, שכן איש מחברי הקבוצה לא רצה לקבלו וכי השטח שהוקצה לנתבע 1 במסגרת שיקומו כמשפחה שקולה, מצוי בסמוך לשטח בו החזיק נתבע 2.

5.מטעם התובעים העידו – התובע 1 (להלן: "פרג'ון"), וכן בנו של התובע 6 (להלן: "רפי") ובנה של התובעת 5 (להלן: "אבי").