חלפון נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (סגן הנשיא, כב' השופט י' ריבלין), אשר הרשיע את המערערת לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשכרות. בית המשפט קמא הטיל על המערערת עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 30 חודשים, קנס בסך 1,200 ₪ ופסילה על תנאי.

יצויין, כי לאחר הגשת הערעור, הגיש ב"כ המערערת "בקשה לצירוף ראיה חדשה", שעניינה חוות דעת מומחה בקשר לתקינות מכשיר הינשוף. המשיבה התנגדה לבקשה ובהחלטה נפרדת דחיתי את הבקשה וזאת גם בשים לב, כי חוות הדעת עצמה טרם גובשה סופית.

ב"כ המערערת ביקש, כי ערכאת הערעור תסטה מהכלל לפיו, אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעת ממצאים עובדתיים ובשיקולי מהימנות, אך לא מצאתי, כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהכלל.

ב"כ המערערת טען, כי הראיות שהוצגו בבית המשפט קמא היו "חלשות" וכי בית המשפט לא נימק את פסק דינו.

יצויין, כי ב"כ המערערת העלה בערעור לראשונה טענה חדשה לעניין ליקויים בהוראות החיקוק, אך הואיל וטענה זו לא נטענה בערכאה הקודמת, אינני רואה לנכון להתייחס אליה, אם כי, בקצרה ייאמר, כי לא מצאתי ממש בטענה זו.

עיינתי בהכרעת דינו של סגן הנשיא, כב' השופט י' ריבלין, ולא מצאתי, כי אינה מנומקת.

אין צורך לכתוב הכרעת הדין המשתרעת על פני עמודים רבים וניתן לכתוב גם הכרעת דין קצרה ללא נימוקים ארוכים כפי שאכן עשה בית המשפט קמא.

הכרעת הדין מבוססת על שני רכיבים.

בהתאם לתוצאות בדיקת הינשוף, נקבע באופן חד משמעי, כי אצל המערערת נמצא ריכוז אלכוהול של 305 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

בית המשפט קמא קבע, כי המכשיר היה תקין וכי הוא הופעל על ידי מפעיל מיומן בהתאם לתנאים הנדרשים.

לכך יש להוסיף, את בדיקת המאפיינים המפלילה וזאת לאחר שהשוטרת, אשר עצרה את רכבה של המערערת הריחה, כי מפיה של המערערת נודף "ריח חזק של אלכוהול". המערערת "עמדה לא יציב", התנדנדה בהליכתה, הייתה רדומה ו"צעקה הרבה".

גם התבטאויותיה של המערערת בעת שנעצרה לבדיקת השכרות לא הוסיפה לה כבוד (בלשון המעטה), ואיומיה כלפי השוטרת לא היו במקומם ("אני מבטיחה לך שאת לא תישארי בעבודה הזו...אני אעשה רעש ובלגן בבית משפט").

אין גם מקום להתערבות בעניין העונש וזאת גם בשים לב לעברה התעבורתי של המערערת, אשר לחובתה לא פחות מ-17 הרשעות קודמות, לרבות 8 הרשעות בגין מהירות מופרזת ואי ציות לתמרורים.

מכל מקום, אין מדובר בעונש חריג המצדיק התערבות ערכאת ערעור.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

המערערת תפקיד את רישיונה ותשלם את הקנס עד ולא יאוחר מיום 1.4.12.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים בפקס ובדואר.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ב, 28 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: