חלפון ואח' נ' אבו רביעה ואח'

החלטה

מונחת לפניי בקשתו של עובד, מר ודים וסילביצקי, לקבלת רשות לפי סעיף 257 בפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג – 1983, להמשך ניהולה של תביעה שהגיש כנגד החברה בה הועסק, י.ד. קלין מאטיק בע"מ (לעיל ולהלן: "החברה" או המשיבה 1"), וזאת – בשל מינויו של מפרק זמני לחברה.

רקע עובדתי

המבקש הינו עובד לשעבר של החברה, בה שימש בתפקיד של נהג משאית.

ביום 11.5.11, קבע בית המשפט, בין היתר, כי "הסכסוכים המתמידים ואובדן האמון בין שני בעלי המניות בחברה, כמו גם חוסר היכולת שלהם לנהל במשותף את החברה, גורמים להידרדרות במצבה הפיננסי ואיתנותה של החברה" (ע' 8, ש' 12-13). על רקע זה מינה בית המשפט את באי כוח הצדדים (עו"ד אדי לזר – ב"כ של מר ינאי חלפון, ועו"ד דלית טייכמן-מלול – ב"כ של מר אבו רביעה) ככונסי נכסים של החברה.

ביום 13.7.11 מינה בית המשפט את עו"ד קובי אמסטר לתפקיד מפרק זמני של החברה. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי "המפרק הזמני יהיה מוסמך לפעול לשם המשך תפעולה התקין של החברה" וכן נקבע כי "המפרק יפעל לכיסוי התחייבויות שקיבלו על עצמם כונסי הנכסים במהלך תקופת כינוס הנכסים" (ע' 11, ש' 27 ו- 29 בהתאמה).

לטענת המבקש, ביום 30.8.11 "הוא התפטר בדין המפוטר" מתפקידו בחברה (סעיף 1 בכתב התביעה של המבקש כנגד החברה, נספח א' לבקשה (להלן: "התביעה" או "כתב התביעה").

באוקטובר 2012 הגיש המבקש כתב תביעה כנגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ס"ע 40559-10-12). בתביעתו טען המבקש, בין היתר, כי "במשך תקופת עבודתו הנתבעת הפרה את דיני העבודה ופגעה בשכרו ותנאי עבודתו של התובע" (סעיף 7 בכתב התביעה).

לטענת המבקש, כתב הגנה מטעמה של החברה התקבל אצלו ביום 24.11.12. בכתב ההגנה טענה החברה, בין היתר, כי "על פי סעיף 267 לפקודת החברות, משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". החברה הוסיפה וטענה כי "הואיל והתובע לא קיבל רשות כב' בית המשפט המחוזי להגשת התביעה שהוגשה בהיות החברה בפירוק זמני, הרי התביעה כנגד החברה בטלה מעיקרה". לפיכך, ביקשה הנתבעת מבית הדין כי יורה על סילוקה על הסף של התביעה ולמצער כי יעכב את ההליכים בתביעה (סעיפים 6-9 בכתב התביעה).

ביום 13.2.12 חתמו בעלי המניות של החברה ה"ה ינאי חלפון ונזאם אבו רביעה (להלן: "חלפון" ו- "אבו רביעה" בהתאמה), על הסכם פשרה, בגדרו נקבע, בין היתר, כי לחלפון תינתן זכות קדימה לרכוש את מניותיו בחברה של אבו רביעה בתמורה לתשלום סך של 1,100,000 ש"ח. עוד נקבע כי היה וחלפון לא יממש זכותו זו במועד שנקבע בהסכם, יהיה אבו רביעה זכאי לרכוש מחלפון את מניותיו בחברה וזאת – בתמורה לתשלום סך של 623,000 ₪.

ביום 14.2.12 קיבל הסכם הפשרה תוקף של פסק דין בבית משפט זה.

ביום 12.7.12 קבע בית המשפט כי "ביום 14.2.2012 נתן בית משפט זה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים ביום 13.2.2012. בכך סיים בית המשפט מלאכתו בתובענה, למעט בעניינים הנוגעים לסיום פעולתו של המפרק הזמני".

החברה מציינת בתגובתה כי "נכון למועד הגשת תגובה זו מלוא התמורה טרם שולמה, מניות אבו רביעה טרם עברו לידי ינאי (הכוונה לחלפון – ב.א.) והמפרק הזמני טרם סיים את תפקידו" (סעיף 3 בתגובת החברה).

לטענת המבקש, נוכח טענות החברה המפורטות בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כנגד תביעתו, הוא מבקש עתה, במסגרת בקשה זו, כי בית משפט זה יאשר את המשך ניהולה של התביעה בפני בית הדין האזורי בחיפה על אף שמונה לחברה מפרק זמני.

טענות הצדדים

טענות המבקש

לטענת המבקש, החברה פועלת כיום ומנהלת עסקיה כבעבר בניהולו של חלפון, והיא אף צפויה להיחלץ בקרוב מהקשיים הכספיים אליהם נקלעה. מאידך, אם החברה לא תחלץ מקשייה, ממילא שהיא תפורק. לגרסתו של המבקש, שתי האפשרויות הנ"ל גם יחד צריכות להוביל את בית המשפט דנן לקבלת החלטה לפיה יש לאשר לו להמשיך בניהולה של תביעתו כנגד החברה בבית הדין האזורי בחיפה, שכן:

אם החברה תחלץ מקשייה - המשמעות תהא שצו הפירוק יבוטל ולכן לא תתקיים עילה המצדיקה למנוע ממנו המשך הניהול של תביעתו בבית הדין לעבודה;

לחלופין, אם החברה לא תחלץ מקשייה – החברה תפורק, ובמקרה כזה ממילא לא תהיה התביעה דנן ראויה להתברר כתביעת חוב שתוגש למפרק הזמני.

עוד טוען המבקש כי עסקינן בתביעה מורכבת המצריכה העדת עדים וחקירתם. לטעמו, "הליך מורכב כזה אינו מתאים לתביעת חוב במסגרת פירוק" (סעיף 2 (ד) בבקשה).