חלפון אופיר נ' עיריית תל אביב

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת עמיתה מ' סוקולוב), בעפ"א 16576-12-16, מיום 5.4.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מסארווה), מיום 20.7.2016, בתיק שמספרו 01/15/0005356, ועל גזר הדין, מיום 25.10.2016.

           בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההתאמה להיתר (להלן: צו ההתאמה), אשר ניתן על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, במסגרת גזר הדין. ביום 18.5.2017, הוריתי על עיכוב ביצועו של צו ההתאמה, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של שימוש חורג, ללא היתר, לפי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ותקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

           מעובדות כתב האישום עולה, כי המבקש הינו בעליה של יחידת מגורים הנמצאת בקומתו השביעית ובקומת הגג, של בניין בן שבע קומות, ברחוב דניאל מספר 23, רחוב הכובשים מספר 54-52, המצוי במרחב התכנון המקומי של עיריית תל אביב-יפו. שטחה של יחידת הדיור הוא 107 מ"ר, ולפי היתרי הבנייה החלים על הבניין (היתר בניה שמספרו 2000-0256, מיום 16.3.2000, והיתר שינויים שמספרו 2002-0722, מיום 26.8.2002), ניתן לעשות בה שימוש לצורך דירת מגורים אחת בלבד, עם יציאה לגג, וחיבור במדרגות פנימיות בין שני מפלסי הדירה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 26.5.2014 נעשה ביחידת המגורים שימוש לצורך שתי יחידות דיור עצמאיות ונפרדות.

3. לאחר שמיעת הראיות, בהכרעת דינו מיום 20.7.2016, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בהכרעת הדין, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי המשיבה הוכיחה, מעבר לספק סביר, כי מדובר בשתי יחידות מגורים נפרדות ועצמאיות, שעה שהדירה בקומת הגג (להלן: דירת הגג) הופרדה מהדירה בקומה השביעית של הבניין, והגישה אליה חיצונית, דרך גרם המדרגות של הבניין ולא דרך דירתו של המבקש. בית המשפט לעניינים מקומיים הוסיף וקבע, כי לדירת הגג קיים"מטבח מאובזר, חדר שירותים, אמבטיה, חדר שינה, כניסה נפרדת, פעמון, דלת חיצונית ושאר אלמנטים המאפיינים יחידה נפרדת". קביעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים כי מדובר בשתי יחידות עצמאיות, אשר נעשה בהן שימוש כיחידות דיור נפרדות, התבססה על עדויות העדים מטעם המשיבה, תמונות שהוגשו, ואף על דברי המבקש עצמו, כמו גם על דברי עד ההגנה, מר אורי גולן, הקבלן שבנה את הבניין. עוד במסגרת הכרעת הדין, בחן בית המשפט לעניינים מקומיים חוזה שכירות במסגרתו השכיר המבקש את דירת הגג לאדם זר, בזמן שבנו של המבקש, אשר מתגורר בדירת הגג בדרך כלל, שהה בחו"ל. בית המשפט ציין, בהקשר זה, כי עיון בחוזה השכירות סותם את הגולל על הטענה שמדובר ביחידה הומוגנית שהיא חלק מדירתו של המבקש, שכן החוזה מטיל על שוכר יחידת הדיור בגג לשלם חשבונות באופן עצמאי, דבר המעיד כי קיימת תשתית לכך.  בנוסף, נדרש בית המשפט לעניינים מקומיים לטענתו של המבקש לפיה הוא קיבל את הדירה עם "פגם מולד", בדמות פיצול הדירה, שאותו אישרה המשיבה עת העניקה למבקש אישור חיבור לתשתיות ונתנה תעודת גמר ואכלוס לבניין בכללותו. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, כי "מדובר בטענת הגנה שנטל הוכחתה מוטל" על המבקש, וכי זו לא הוכחה על-ידו.

4. ביום 25.10.2016, ניתן גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, עמד בית המשפט לעניינים מקומיים על הערכים המוגנים בבסיס עבירת השימוש החורג, והם שמירה על הסדר הציבורי, שלטון החוק, ושמירה על סביבה תכנונית נאותה. פגיעתו של המבקש בערכים אלו, כך קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, היתה ברמה בינונית, בשים לב לכך שבמרבית הזמן היה זה בנו שהתגורר בדירת הגג. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, הזכיר בית המשפט לעניינים מקומיים את משך הזמן הרב במהלכו היא בוצעה, ואת טובת ההנאה שהפיק המבקש ממנה, כגון החיסכון הנובע מהיעדר צורך לעמוד בתשלום שכר דירה על מגורי בנו של המבקש בדירה אחרת. לאור אלו, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי מתחם העונש ההולם הינו קנס אשר נע בין סך של 40,000 – 70,000 ₪. בנסיבות המקרה, בחר בית המשפט לעניינים מקומיים להימנע מהשתת "קנס יומי" על המבקש, בציינו כי עונש זה שמור למקרים בהם בוצעה העבירה למטרות רווח כלכלי, באופן מובהק. לצורך קביעת העונש המתאים בגדרי המתחם, הטעים בית המשפט לעניינים מקומיים כי המבקש "לא זכאי לאותה הקלה לה זכאים נאשמים אשר מודים ומביעים חרטה", ונאמר כי דבריו של המבקש לפני בית המשפט "מלמדים על חוסר הפנמה ועל העדר תובנה באשר לפסול שבמעשה העבירה". לפיכך, החליט בית המשפט לעניינים מקומיים למקם את עונש הקנס, בשליש העליון של המתחם, וגזר על המבקש תשלום קנס בסך 60,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תמורתו. כמו כן, הוציא בית המשפט לעניינים מקומיים צו להפסקת השימוש החורג וצו התאמה להיתר, בעניינו של המבקש. עוד נקבע, כי המבקש יישא בתשלום אגרת הבניה, בשיעור 7,000 ₪.

5. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נסב הן על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, והן על גזר הדין. לאחר שהתקיים דיון בערעור, דחה בית המשפט המחוזי, בפסק דינו מיום 5.4.2017 את ערעורו של המבקש, על שני רכיביו. בפתח פסק דינו, ציין בית המשפט המחוזי, כי "המחלוקת בעניין זה הינה בעיקרה מחלוקת עובדתית", ובהמשך דבריו אימץ את קביעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, לפיה מדובר בשתי יחידות דיור עצמאיות ונפרדות. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי מעדות הקבלן שבנה את הדירה עלה, כי השינויים שבוצעו בדירה, לרבות ביטול גרם המדרגות הפנימי בין שתי הקומות בדירה והקמת מטבח בדירת הגג, בוצעו על-יסוד הוראותיו של המבקש עצמו. אשר לערעורו של המבקש על העונש שנגזר עליו, ציין בית המשפט המחוזי כי הקנס שהוטל על המבקש, אף שהוא גבוה באופן יחסי, איננו מופרז לחומרה ואיננו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי מפסקי הדין שהוגשו על ידי המשיבה עולה, כי זו רמת הענישה בעבירות דומות; וכי לא נמצאו נימוקים אישיים או אחרים של המבקש, אשר יצדיקו את מיקומו בתחתית המתחם.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבה