חלף נ' כלל וסע חברה לביטוח ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה בתאריך 7.10.08 בשעת ערב מוקדמת, בשפרעם.

2.לטענת התובע – נהג ברכבו בסמוך לבית ספר בנסיעה איטית. לפתע הגיע מאחור במהירות מופרזת רכב נהוג ע"י בחורה, השייך לנתבע 2 ומבוטח ע"י נתבעת 1. רכב הנתבעים פגע ברכבו של התובע מאחור. לרכבו של התובע נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה.

3.לטענת נתבעת 1 – בניגוד להודעתו של נתבע 2, נהגה ברכבו נהגת עלומה. נתבע 2 העלים מידע זה מנתבעת 1 במזיד ושלא כדין. משכך, פטורה נתבעת 1 מלפצות את התובע בגין נזקיו.

לטענת נתבע 2 – נהג ברכבו וגיסתו שהתה עמו ברכבו. נתבע 1 נסע בכביש הראשי בשפרעם ובאופן פתאומי אבדו ברכבו הבלמים. נתבע 2 איבד שליטה על רכבו והאחרון פגע ברכב התובע. נתבע 2 הציע לתובע לתקן את הנזק ולשאת בהוצאות התיקון, אולם דובר בנזק קטן לאין שיעור מהנזק אותו נתבע לשלם בכתב התביעה.

4.בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע, נתבע 2 וחוקר מטעם נתבעת 1.

התובע העיד נחרצות כי ברכב הפוגע נהגה בחורה צעירה בלבד. לאחר האירוע אמרה לו אותה בחורה ש"איבדה" את בלמי הרכב ולכן פגע רכבה ברכבו. למקום הגיע בחור צעיר אשר מסר לו פרטים.

נתבע 2 העיד כי נהג ברכבו בעת האירוע, בנתיב מקביל לנתיב נסיעתו של התובע. בנתיב נסיעת התובע עצרה משאית והתובע נאלץ להסיט רכבו לנתיב נסיעת נתבע 2. לפיכך התקצר מרחק הבלימה ורכבו של נתבע 2 פגע ברכב התובע.

הוברר כי מדובר בגרסה כבושה אשר לא בא זכרה בכתב ההגנה שהגיש נתבע 2 ואף לא בהודעה שמסר לנתבעת 1. כך אף לא מסר נתבע 2 גרסה זו בפני החוקר מטעם נתבעת 1 שתישאל אותו. עוד הוברר כי החוקר מטעם נתבעת 1 הגיע למסקנה כי נתבע 2 כלל לא נהג ברכבו בעת האירוע, שכן נהגה בו כלתו. לדבריו, נתבע 2 אף שקל לוותר על פנייתו לנתבעת 1 בהקשר לאירוע.

להשלמת התמונה יצוין כי בכתב הגנתו של נתבע 2 נרשם כי ברכבו נסעה גיסתו, אלא שבדיון טען נתבע 2 כי היתה זו כלתו.

באופן תמוה לא טרח נתבע 2 לזמן לדיון כל עדה מטעמו (בין אם גיסה היא ובין אם כלה) על מנת לתמוך בטענותיו, למרות שהיה ער ומודע לסוגיות העמוקות שבמחלוקת.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים שהוגשו במהלך הדיון, לאחר שהקשבתי בקשב רב לתובע, לנתבע 2 ולחוקר מטעם נתבעת 1, לאחר שהתרשמתי מכל השלושה באופן בלתי אמצעי, מעדיף אני את גרסתו של התובע, העולה בקנה אחד עם מסקנת החוקר מטעם נתבעת 1, עם הסתירות הבלתי מבוטלות בין גרסתו של נתבע 2 בדיון לבין גרסת כתב הגנתו ועם היעדרה של הנוסעת אשר לדבריו נסעה ברכבו, בעוד לגרסת האחרים היתה נהגת הרכב הנוסעת היחידה ברכב הנתבעים בעת ההתרחשות.

בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, נוכח התנהלותו הקלוקלת של נתבע 2 אל מול נתבעת 1, אין מקום לחייב את נתבעת 1 בפיצוי התובע, בפרט שנעור ספק של ממש אם הכיסוי הביטוחי לרכבו של נתבע 2 חל גם על נהגת הרכב.

עוד יש לציין, כי נוכח טענותיו של נתבע 2 ביחס לאומדן הנזקים ברכבו של התובע, היה עליו להמציא חוו"ד שמאי נגדית. משזו לא הומצאה יש לקבל את קביעות שמאי התובע.

6.אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ביחס לנתבעת 1 ומקבלה ביחס לנתבע 2.