חלמיש נ' מדינת ישראל

פסק דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 27/09/12, על ידי השופטת כרמית גינות, בתיק 1176-11-11.

2.הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין על פיה הורשע המערער בעבירה לפי תקנה 28ב' לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין כך שביום 25/03/10, נהג ברכב והשתמש במכשיר טלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

המדובר בעבירת ברירת משפט על סך 1000 ₪, אך המערער הכחיש את טענות השוטר וביקש את יומו בבית המשפט.

4.בית משפט קמא שמע את הראיות והחליט להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו ולאחר מכן שמע את טענות הצדדים לעונש והטיל עליו קנס בסך 1700 ₪.

5.כאמור, הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין.

טענות הצדדים:

6.המערער טוען כי בית משפט קמא טעה משהרשיעו בדין. המדובר במקרה שהתרחש כאשר הסיע אורח מחו"ל והחזירו לבית המלון בקיסריה. המערער טען כי השוטר היה במרחק של כ- 25 מטר ממנו (השוטר טען למרחק של 15 מטר), כאשר זוהה ע"י השוטר, כשהוא מחזיק בידו את הטלפון הנייד.

7.השוטר אישר בעדותו כי הוא לא ידע למסור אם המערער דיבר במכשיר הטלפון ואם לאו, אך הוא הבחין במערער מחזיק את הטלפון ביד.

8.השוטר אישר כי בכיוון נסיעת המערער השמש יכלה לסנוור אותו, יחד עם זאת, הוא שב וטען כי זיהה את המערער אוחז בידו את הפלאפון תוך כדי נהיגה.

9.עוד טען המערער כי בית משפט קמא טעה משלא קיבל את התמונות שצולמו בו בזמן שנרשם לחובתו דו"ח העבירה. כמו כן, לא היה כל מקום לזקוף לחובת המערער את העובדה שאותו אורח מחו"ל לא זומן להעיד מטעמו, הואיל ואותו עד עזב את הארץ מזה זמן רב.

10.המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. בית משפט קמא התרשם מהעדים והחליט לאמץ את עדות השוטר ולהרשיע את המערער על פיה. הגם שבית משפט קמא לא קבע באופן מפורש כי הוא מאמין לשוטר הרי מרוח הדברים של הכרעת הדין, ניתן להתרשם כי ההכרעה הייתה מבוססת על פי התרשמותו הבלתי אמצעית.

11.השוטר העיד כי ראה את המערער אוחז בידו את הטלפון הנייד, תוך כדי נהיגה ודי בכך כדי לבסס את הרשעתו.

דיון והכרעה:

12.לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בהודעת הערעור, בראיות שנשמעו בבית משפט קמא, במוצגים, ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולזכות את המערער מחמת הספק.

13.עיון בהכרעת הדין של בית משפט קמא מעלה, כי הוא נהג בניסוח הכרעתו בזהירות ומבלי שיקבע באופן מפורש עדותו של מי מהעדים (המערער או השוטר) עדיפה בעיניו.

בסעיף 7 להכרעת הדין (עמוד 8) כתב בית משפט קמא כי: