חלמיש חברה ממשלתית-עירונית לדיור נ' סגן שרעבי ואח'

פסק דין

רקע

1.בפני תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מדירה הנמצאת ברחוב אלוף 3, תל אביב, הידועה כחלקה 24 בגוש 6892 , לשעבר חלקה 191 בגוש 6135. (להלן: "הדירה").

התובעת הינה חברה לדיור ושיכון ציבורי, אשר משכירה דירות בשכירות ציבורית ומסובסדת למי שנמצאים זכאים לכך על פי קריטריונים של משרד הבינוי והשיכון.

ביום 18.12.1975 נחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין הגב' מרגלית סגן ז"ל (להלן: "המנוחה"), לפיו השכירה התובעת את הדירה למנוחה בשכירות מסובסדת (להלן: "הסכם השכירות").

המנוחה נפטרה ביום 31.8.1997.

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה בתה של המנוחה, והיא מתגוררת כיום בדירה.

הנתבעים 2-4 הינם ילדיה של הנתבעת.

טענות התובעת

2.התובעת הינה בעלת זכויות החכירה לדורות בדירה.

התובעת השכירה את הדירה למנוחה, אמה של הנתבעת, בשכירות בלתי מוגנת ומסובסדת למחוסרי דיור הזכאים לסיוע לפי קריטריונים של משרד הבינוי והשיכון.

הסכם השכירות קובע במפורש, כי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") לא יחול על הדירה או על הסכם השכירות.

הנתבעת וילדיה עברו להתגורר בדירה בסמוך למועד פטירת המנוחה והם אינם עומדים בתנאי סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור ציבורי התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי") המקנה זכויות המשך למגורים ל"דייר ממשיך".

הנתבעת פנתה בהליך של הסדרת זכויותיה בדירה כ"דייר ממשיך" על פי חוק הדיור ציבורי, אולם שתי ועדות של משרד הבינוי והשיכון – ועדה עליונה וועדה ציבורית – דחו את בקשתה.

הנתבעת אינה עונה על הגדרת "דייר ממשיך", באשר לא התגוררה עם המנוחה בשלוש השנים שקדמו לפטירתה ועל כן אינה זכאית להחזיק בדירה, וממילא גם ילדיה אינם זכאים להחזיק בה.

טענות הנתבעים

3.התובעת לא הוכיחה כי היא בעלת הזכויות בדירה.

הנתבעת זכאית להמשיך ולהתגורר בדירה מכוח שלוש טענות משפטיות חלופיות:

מכוח חוזה השכירות- על פי סעיף 8(ג) להסכם השכירות ניתנה זכות מגורים למנוחה ולשני ילדיה, הנתבעת ואחיה.

בנוסף, בוטל סעיף 12(ב) בהסכם השכירות, הקובע, כי עם פטירת המנוחה יש להחזיר את הדירה לתובעת. ביטול זה מלמד, כי התובעת הסכימה שהנתבעת, בהיותה בתה של המנוחה, תהא זכאית להמשיך ולהתגורר בדירה לאחר פטירת המנוחה, ללא כל תנאי.