חליפה-קורצמן נ' רז

פסק דין

1. תביעת התובעת, היא תביעה להחזרת דמי מנוי של 10 חודשים, מתוך שנה ששולמו למכון "דארמה" (להלן:"המכון") וסכום ההחזר הוא 2,350 ₪ - זאת משום, שמצבה הרפואי לא אפשר לה לקיים החוזה ולכן מדובר בסיכול חוזה. בנוסף לטענה זו, מפרטת התובעת את עיקרי העובדות כמפורט להלן:

א. א) ביום 14.9.12 רכשה התובעת מנוי במכון והיא חויבה בתשלומים חודשיים של 235 ₪ למשך שנה. ביום 8.11.12 לאחר שהשתתפה בשיעור היוגה האחרון, החלה לסבול מכאבים בפרק הירך הימני – כאבים אשר הלכו והחמירו עד למצב בו לא יכלה לדרוך על הרגל.

כאבים אלה, אף גרמו לתובעת להיעדר מעבודתה ימים רבים, שכן נאלצה להיעזר בקביים ועברה אינסוף בדיקות בבית חולים, בקופת חולים ובסופו של יום נתגלתה הבעיה והיא: קרע בסחוס באצטבולום והתברר, שהקרע נגרם כתוצאה ממתיחה חזקה שקרתה בשיעור היוגה הנ"ל.

ב) לאור גילוי הקרע, הורה הרופא להימנע למשך שנה לפחות מפעילות המפעילה לחץ על הפרק ולהתחיל בטיפול פיסיותרפי.

ב. בעקבות הממצאים הנ"ל, פנתה התובעת אל הנתבע, שהוא מנהל המכון (להלן: "מר רז" או "מנהל המכון") בבקשה להשיב לה החלק היחסי מהתשלום ששילמה בעד המנוי למשך שנה, אך התובעת לא נענתה ותחת זאת הוצעו לתובעת 3 חלופות, כפי שבאות לידי ביטוי בכתב התביעה.

מנהל המכון טען, שהיות והתובעת חתומה על הסכם ההתקשרות – עליה לשלם עבור כל שנת המנוי.

2. מר רז הגיש כתב הגנה, בו מעלה הוא את הטענות העיקריות הבאות:

א. א) התובעת רכשה המנוי לאחר שתנאיו הוסברו לה הן בע"פ והן בכתב ותקנון המנוי אף מוצג במקום בולט במכון ושם נאמר באופן מפורש, שלא יינתן החזר כספי למעט תנאי היציאה שפורטו בהסכם ובין היתר, איבוד יכולת לתרגל יוגה לצמיתות ובמקרה זה, לא הציגה התובעת אישור על היעדר יכולת תרגול לצמיתות.

ב) כמו כן ולפי תנאי המנוי, ניתנה לתובעת האפשרות לנצל תחנת יציאה של 6 חודשים, כמפורט בתקנון, אך גם כאן הוצעה לתובעת – לפנים משורת הדין- תחנת יציאה של 3 חודשים, אך תנאי זה הוצע לתובעת ובלבד שלא תוגש תביעה.

בנוסף לכך, מציין מר רז, שהתובעת לא פנתה בבקשה מסודרת לביצוע תחנת יציאה כלשהי.

ב. א) האישור הרפואי שהגישה התובעת, אינו מעיד על תהליך של פציעה, אלא מדובר במספר תהליכים שנמשכים זה זמן ממושך עליהם לא הצהירה התובעת בטופס הצהרת בריאות שמילאה במכון.

זאת ועוד, המורה בשיעור היוגה, לא הבחינה בשום אירוע חריג של נפילה, תלונה או כל דבר אחר במהלך השיעור ואף תלמידה גם לא דיווחה על אירוע כזה.

ב) מורה המכון מקפיד להדריך את התלמידים, אף לפני השיעור הראשון, לתרגל בצורה זהירה ולא לבצע פעולה כנגד כאב ולהתייעץ עם המורה במידה ותנועה מסוימת יוצרת כאב או אי נוחות.

3. לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות, הכולל טענות שהועלו בכתבי הטענות, הטענות שהועלו בבית המשפט והמסמכים אשר צורפו ואשר הוגשו במהלך הדיון, אני קובע כדלקמן:

א. א) אין מחלוקת בין הצדדים בדבר רכישת מנוי לשיעורי יוגה למשך שנה ואין מחלוקת בין הצדדים, שבשלב מסוים, לאחר שהתובעת פנתה למנהל המכון והסבירה את בעיותיה, הוצעו לתובעת 3 אפשרויות לסיום העניין מחוץ לכותלי בית המשפט.

ואלו הן ההצעות שניתנו לתובעת: ההצעה האחת היא, להמשיך להיות מחויבת בכל הסכום והמנוי יוקפא לזמן בלתי מוגבל; ההצעה השנייה היא, חיוב על סך 975 ₪ והחזר ההפרש בתנאי שהתובעת תחתום, שאין לה כל תביעה כלפי המכון; וההצעה השלישית היא, המשך התשלום והעברת המנוי לאדם אחר שלא היה לו מנוי קודם.

ב) מר רז מסביר הצעות אלה בצורה קצת שונה, דהיינו, הוצע לתובעת אפשרות לנצל תחנת יציאה של 6 חודשים ולפנים משורת הדין אף ניתנה לתובעת הצעה נדיבה יותר של תחנת יציאה של 3 חודשים. הצעה נוספת שניתנה לתובעת, היא העברת המנוי לאדם אחר והצעה שלישית הייתה, הקפאת המנוי והמשך ניצולו עד שהתובעת תבריא.

ב. בתקנון המכון מפורטים תנאי היציאה, זמני היציאה ובאילו מקרים זכאי בעל המנוי להחזר כספי מטעמים רפואיים ובאשר לטעמים הרפואיים נאמר בתקנון כך:" בהצגת אישור רפואי על אי יכולת לתרגל יוגה הכולל תאריכים רלוונטיים, יוארך תוקף המנוי או הכרטיסייה בהתאם לתאריכים שצוינו באישור. הקפאה זו לא נכללת במניין ההקפאות המותרים למנוי. החזר כספי מטעמים רפואיים ינתן רק במקרה בו חו"ח לא ניתן לתרגל יוגה לצמיתות". (ראה התנאי הנ"ל בתקנון אותו צרפה התובעת לכתב התביעה, ההדגשה שלי – ג.ב.).

ג. א) התובעת רכשה מנוי ביום 14.9.12 ולטענתה, בשיעור אותו לקחה ביום 8.11.12 החלה לסבול מכאבים בפרק הירך הימני שהלכו והחמירו עד למצב בו לא יכלה לדרוך על הרגל.