חליל נ' עיריית טמרה ואח'

ענייננו בתביעה כספית לתשלום פיצויים על סך 182,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו למטע עצי הזית שבבעלות התובעים, לטענתם, עקב מעשיהם ו/או מחדליהם של הנתבעים.

כבר עתה אציין כי התובעים נתנו את הסכמתם למחיקת הנתבעת 2 כצד להליך (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול שורה 21) , וביום 25.1.2019 ניתן פסק דין המורה על מחיקת הנתבעים 3, 5 ו- 7 כצדדים להליך, לבקשת התובעים, כאשר לגרסת התובעים פעלו למחיקה לאחר שהבינו כי קיימת האצלת סמכות מוחלטת בכל הנוגע לאכיפה נגד עסקים קטנים שמזהמים מקורות מים ובכלל זה נחלים כוזבים ותעלות ניקוז (ראו: עמוד 1 לסיכומי התובעים).

רקע וטענות הצדדים:

טענות התובעים:

1. התובעים הינם הבעלים הרשומים במקרקעין הידועים כחלקה 104 בגוש 18577, ששטחם 3,317 מ"ר, וחלקה 105 באותו גוש ששטחה 1,717 מ"ר (וביחד 5.043 דונם), מאדמות העיר טמרה (להלן: "המקרקעין" ו/או "החלקות"). על חלקות אלו מחזיקים התובעים בכרם זיתים מזן "סורי" להפקת שמנים המגודלים לטענתם ב"השקיית עזר". הכרם הנדון ניטע על ידם בשנת 2001. בין שתי החלקות עובר באורך של 32 מטר לרוחבן, מכיוון מערב, נחל אכזב "קנקן" (להלן: "הנחל") הידוע כחלקה 118.

    

2. התובעים טענו כי הנחל הינו נחל אכזב ומשך עשרות שנים זרמו בו רק מי גשמים, בימים בודדים של השנה ובעונת החורף. אזור התעשייה טמרה, אשר הוקם לטענת התובעים בין השנים 2005 -2006, הינו בפיקוחה ואחריותה של עיריית טמרה (להלן: "העירייה"). מערכת הביוב באזור הינה באחריות תאגיד המים והביוב סובב שפרעם (להלן: "התאגיד"), והוא גם אחראי על שפכיהם של כלל בתי העסק והמפעלים אשר באזור התעשייה. כך גם סבורים התובעים, שצינור הניקוז המגיע לנחל, גם הוא באחריותה של העיריה. אל תוואי הנחל מוזרמים מי שפכים של תעשיה והתובעים הפנו בהקשר זה לעדויות שנשמעו לפני בית-המשפט מצד גורמים שונים שייחסו לשפכים הללו ריח של ביוב, דלק ועוד.