חליל נ' משטרת ישראל ואח'

פסק דין

העותר פוטר משירותו כסגן קצין יחידת סיור בתחנת שכונות של משטרת ישראל, על רקע הרשעתו בעבירת אלימות חמורה. מדובר באירוע משנת 2006, וכעולה מהכרעת הדין, ביום האירוע עיכב העותר את המתלונן בתל-אביב. המתלונן העליב את השוטר במהלך העיכוב וקילל אותו. המדובר בצעיר כבן 18. כשהגיעו השניים לתחנת המשטרה לקח העותר את המתלונן, הובילו לחדר בתחנת המשטרה, ושם הכה אותו ברגליו באמצעות אלה. בית המשפט אשר הרשיע את העותר קבע, כי העותר עשה עליו רושם בלתי-אמין. העותר הכחיש שהכה את המתלונן באלה. בפני בית המשפט באו ראיות על כך שסגן קצין היחידה נכנס לחדר למשמע צעקותיו של המתלונן וניסה למנוע מן העותר להמשיך ולהכות אותו. לא למותר להעיר שאותו שוטר, שהיה עד ראיה, הובא כעד הגנה וטען כי לא ראה הרמת ידיים או מכות ולא ראה אלה במקום, אלא שבית המשפט מצא את עדותו של המתלונן מהימנה וקבע כי אותו שוטר ראה גם ראה את המתרחש. בית משפט השלום דן את העותר, בין היתר, לעונש של מאסר על-תנאי. על הרשעתו ועל גזר דינו הגיש העותר ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ולאחר ששמע את הערות בית המשפט חזר בו מן הערעור על ההרשעה. בכל הנוגע לעונש, החליט בית המשפט לבטל את המאסר על-תנאי כשאחד השיקולים "אם כי לא המכריע" היה חששו של הסנגור כי כשתעמוד על הפרק שאלת המשך שירותו של העותר במשטרה, יעמוד המאסר על-תנאי בדרכו. יובהר כי ב"כ המדינה הבהיר במהלך הטיעון בבית המשפט כי המאסר על-תנאי אינו הגורם הדומיננטי להחלטה אם השוטר ימשיך בשירותו במשטרה, אם לאו.

לאחר שהסתיימו ההליכים הפליליים נערך לעותר שימוע ובסופו של דבר החליט ראש אגף משאבי אנוש במשטרה לפטר את העותר מן החיל. יצוין כי לנגד עיני המחליט עמדו המלצות חיוביות של מפקד המרחב ושל ועדת הערכה שהתכנסה בעניינו של העותר. שני גורמים אלה סברו כי אין מקום לנקוט צעדים מנהליים נגד העותר. עם זאת, ועדת ההערכה המליצה כי יימנע מן העותר לשרת בתפקיד פיקודי למשך זמן מה. ההחלטה על הפיטורין התקבלה ביום 30.8.09. העותר לא השלים עם החלטה זו ועתר לבית המשפט העליון (באותה עת טרם הועברה הסמכות לדון בעתירות מסוג זה לבית המשפט לעניינים מנהליים). ביום 13.1.10 חזר בו העותר מן העתירה בהמלצת בית המשפט העליון אולם הודיע כי הוא עשוי לשקול בעתיד פנייה מחודשת למשטרה לשוב ולקבלו לשירותיו נוכח שירותו, שהיה חיובי, למעט אותו אירוע. כאמור בפסק דינו של בית המשפט העליון ציינה ב"כ המשיבים כי אכן בידי העותר לשוב ולפנות, אולם עליו לדעת כי פנייתו תישקל לנוכח הנסיבות שבגינן הסתיים שירותו ולנוכח המסר אותו ביקשה המשטרה להעביר.

ואכן, ביום 8.4.10 שב העותר ופנה למשטרה וביקש לחזור לשירות. ביום 14.6.11 דחה המשיב 2 את בקשת העותר. במכתבו מציין משיב 2 כי קיבל את עמדת הגורמים הרלוונטיים ומצא כי בנסיבות החמורות של האירוע שבעטיו פוטר, אין לאפשר את חזרתו של העותר אל בין שורות המשטרה.

מכאן העתירה.

ב"כ העותר טוען כי גם אם אין להתערב בשיקול הדעת שהפעיל משיב 2 לגופו, הרי שהליך קבלת ההחלטה היה בלתי-תקין והוא שהביא אותו להחלטה בלתי-מושכלת. לטעמו, יש להורות על החזרת עניינו של העותר לדיון על מנת שתיערך הערכה מחודשת של אישיותו של העותר, הוא ירואיין בידי גורמים מקצועיים ורק לאחר מכן תתקבל החלטה. לטעמו, חלוף הזמן מאז האירוע, יותר מארבע שנים, מצדיק בחינה מחודשת ומעמיקה ואין להסתפק במה שלטענתו נראה כתשובה סתמית ובלתי מנומקת.

ב"כ המשיבים סבורה כי נסיבותיו החמורות של האירוע לא קהו גם אם חלפו מספר שנים מאז התרחש. בנסיבות אלה, בדין הגיע המשיב 2 למסקנה אליה הגיע. המדובר במעשה אלימות חמור אשר בוצע שלא כחלק מהתפקיד ובאופן בלתי-חוקי בעליל. היה במעשה משום השפלת כבודו של המתלונן וניצול מעמדו של העותר כלובש מדים וכבעל סמכות. בנוסף, עמדת המשיבים היא כי המסר צריך להיות ברור וחד-משמעי ולפיו מקום ששוטר נוקט אלימות מן הסוג שתואר לעיל, אין מקומו בשורות המשטרה.

לא מצאתי סיבה להתערב בהחלטתו של משיב 2. לנגד עיני המשיב עמדה הרשעתו של העותר בעבירת אלימות שבוצעה בקור רוח, כלפי צעיר כבן 18 שלכל היותר השמיע קללה או עלבון כלפי העותר. חלף זמן מאז אותה קללה, אולם העותר סבר, ככל הנראה, כי יש ללמד את הצעיר שעיכב פרק בהלכות נימוס כלפי שוטרים. פרק זה כלל שימוש חוזר ונשנה באלה והמעשה הופסק בעקבות התערבות שוטר אחר. איני סבורה כי בנסיבות אלה יש הצדקה להעמיד את עניינו של העותר לבחינה מחודשת, הכוללת הערכה אישיותית, ראיון וכל כיוצא באלה. המסר אותו ביקש משיב 2 להעביר הנו מסר ראוי, שלא לומר מתחייב, ולפיו אין מקומו של שוטר הנוהג אלימות משפילה וקשה בין שורות המשטרה.

משבאתי לידי מסקנה זו, דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ב, 27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: