חלייחל ואח' נ' חראנבה ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לשני רכבים שהיו מעורבים בתאונת דרכים שארעה ביום 14.3.13.

התובעת 1 (להלן:"התובעת"), נהגת ובעלת רכבB.M.W מ.ר 64-706-16 (להלן: "הרכב") תובע 2, הוא בעלה. נתבעת 1 (להלן:"הנתבעת"), נהגת רכב "מאזדה" מ.ר 67-148-26 (להלן: "המאזדה" ). נתבע 2 הינו בעליה של המזדה. נתבעת 3 היא חברת הביטוח שביטחה את רכב הנתבעים בביטוח מקיף.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 14.3.13 עם הגעתה של התובעת לצומת בישוב מג'אר, האטה ואותתה לפנייה שמאלה, כשלפתע הגיחה המזדה נהוגה בידי הנתבעת, ביצעה עקיפה מסוכנת מצד שמאל ופגעה בחלק השמאלי קדמי של הרכב.

התובעים תבעו את הנזקים המפורטים:

א. נזק ישיר (כולל מע"מ)- 23,887 ₪.

ב. ירידת ערך בשיעור 2%- 3,397 ₪.

ג. שכ"ט שמאי -2,106 ₪.

ד. הוצאות רכב חלופי לשישה ימים- 3,000 ₪.

ה. הוצאות צילומים- 320 ₪.

וכן הפרשי הצמדה וריבית בסך 2,000 ₪ ועוגמת נפש בסך 7,000 ₪.

2.בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של התובעים,שכן הרכב

יצא לכביש ראשי לאחר ביצוע פניה ימינה,ללא מתן זכות קדימה למזדה אשר נסעה בכביש הראשי ונאלצה לסטות שמאלה מנתיב נסיעתה.

בכתב התביעה שכנגד שהגישה נתבעת 3 ואשר במסגרתו תבעה את סכום הפיצוי ששילמה למבוטחיה (בניכוי השתתפות עצמית -3,692 ₪ , וכן הוצאות שמאי בסך 421 ₪),נטען כי הרכב הגיח לכביש הראשי מצד ימין כשהוא חוסם את נתיב נסיעת המזדה ומתחיל בפניה שמאלה.לפיכך נטען, כי המזדה נאלצה לסטות שמאלה.

דיון והכרעה:

3.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, התרשמתי ממהימנותם של העדים שהעידו ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי עיקר האחריות להתרחשות התאונה חלה על הנתבעת.עם זאת, ראיתי להשית רשלנות תורמת על התובעת.

מצאתי לאמץ את גרסת התובעת ביחס לנסיבות התרחשות התאונה:

עדות התובעת נמצאה מהימנה בעיני ואף נתמכה, כפי שיפורט להלן, הן בתמונות הנזק והן בספק שיש להטיל בגרסת הנתבעים נוכח שינויה מעת לעת ונוכח ההודעה שמסרו הנתבעים עצמם לנתבעת 3 ובה הודו באשמה להתרחשות התאונה.

התובעת העידה שביום התאונה הייתה בדרכה להשתלמות בכפר מג'אר. בכניסה לכפר ביקשה התובעת לפנות שמאלה למרכז ההשתלמות, היא עצרה את רכבה, הביטה קדימה ואחורה המתינה עד שהרכבים שממולה יחלפו על פניה, ואז החלה בפניה, כשלפתע חשה חבטה.

לעומת גרסה עקבית זו של התובעת,הרי שגרסת הנתבעים לא הייתה עקבית: בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים נטען שרכב התובעים "יצא לכביש הראשי לאחר ביצוע פניה ימינה", ואילו בכתב התביעה שכנגד נאמר:" לפתע הגיח לכביש הראשי מצדו הימני רכב הב.מ.וו. רק במהלך הדיון נטען לראשונה ע"י הנתבעת כי הרכב בכלל היה בעצירה בצד ימין ליד תחנת האוטובוס הנראית בתמונות המקום,כשלפתע החל הרכב בפניה שמאלה.