חלטה בבקשה למתן צו פיקוח להגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין

החלטה

לפני בקשה ראשונה למתן צו פיקוח לפי סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק) למשך שנתיים וחצי.

המשיב הורשע במסגרת ת"פ 16687-12-17 שנדון בפני, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות אלימות ופגיעה בפרטיות בשלוש בנות משפחה, בניסיון לבצע עבירת אלימות בבן משפחה נוסף, כולם בני משפחה שאינם מדרגת קרבה ראשונה. באחת מבנות המשפחה, בת דודתו נ.א, ביצע המשיב עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ככל שהדבר נוגע לנ.א, נקבע בהכרעת הדין שהמשיב עקב אחריה למספר מקומות אליהם הלכה, המתין לה מתחת לביתה וקלל אותה. באחד המקרים הגיע המשיב אל ביתה של נ.א, ודפק בדלת. לאחר שנוכח לדעת שנ.א לא פותחת לו את הדלת, נעמד מול ביתה וקרא בשמה. משהביטה בו נ.א דרך החלון, חשף בפניה את איבר מינו ואונן מולה, תוך שאמר לה: "תסתכלי ותרדי למטה". נ.א קראה לאמה והמשיב המשיך לאונן בפני שתיהן.

על המשיב נגזר עונש של 13 חודשי מאסר בפועל, שכללו הפעלת מאסר מותנה שהיה תלוי ועמד נגדו בגין עבירות אלימות.

מספר ימים לפני שחרורו הגישה המבקשת את הבקשה שלפני, במסגרתה עתרה להטיל על המשיב מגבלות הכוללות חובת שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח, איסור יצירת קשר עם נפגעת העבירה והרחקה ממנה; איסור על שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים; איסור לעבוד בעבודה המאפשרת שהייה עם נשים. נוסף על התנאים המגבילים עתרה המבקשת לקבוע את סמכותו של קצין הפיקוח לפי סעיף 18(א) סעיפים קטנים (1)-(9) לחוק.

בדיון ראשוני שהתקיים בפני ביום 3.12.18, יום לפני מועד שחרורו של המשיב ממאסרו, קבעתי שהתנאים המבוקשים יחולו על המשיב עד מתן החלטה סופית, שתינתן לאחר קיום דיון בבקשה.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי היום השלימו הצדדים את טיעוניהם.

טיעוני הצדדים

ב"כ המבקשת טען בכל הנוגע למשך הצו שמדובר בפרק זמן מידתי, זאת בשים לב למסוכנות הגדולה הנשקפת מהמשיב. אשר לתנאי של איסור צריכת אלכוהול וסמים, הסכים ב"כ המבקשת לכך שבקשה זו מסתמכת על עמדתה המקצועית של מעריכת המסוכנות שהסתמכה על דו"ח סיכום האשפוז של המשיב מיום 4.7.18 שהסתמכה על חוות דעת קודמת.  בעניין זה ציין שבפסיקת בית המשפט העליון נקבע שצריכת סמים ואלכוהול יכולה  להגביר את המסוכנות המינית.

בכל הנוגע לבקשה להגביל את מקום עבודתו של המשיב באופן שהמשיב לא יוכל לעבוד במקום בו עובדות נשים, טען ב"כ המבקשת שככל שמדובר באדם לגביו נקבעה מסוכנות גבוהה ובאדם שאינו משתף פעולה עם מעריכת המסוכנות באופן מלא, הדבר מקשה על בחינת המניע שעמד בבסיס מעשיו ועל כן יש צורך בהטלת תנאי מגביל זה.

לעניין שיתוף הפעולה של המשיב הפנה ב"כ המבקשת להערכת המסוכנות וציין שהמשיב לא שיתף פעולה באופן מלא עם מעריכת המסוכנות, צחק לאורך הפגישות ומסר מידע חלקי באופן שלא אפשר למעריכת המסוכנות להגיע למסקנה חד משמעית מהם המניעים למעשיו. לטענת ב"כ המבקשת קושי זה שהתעורר עומד לחובתו של המשיב.

מנגד טענה ב"כ המשיב שישנו פער גדול בין השורה התחתונה של מעריכת המסוכנות לבין תוכן המסמך שהוכן על ידה, שכן למקרא תוכן המסמך עולה שמסוכנותו של המשיב היא בעיקר בתחום  האלימות ולא בתחום עבירות המין. בעניין זה טענה שלמעשה בקשת המבקשת מבוססת על קביעתה של מעריכת המסוכנות לפיה: "לא ניתן לשלול מסוכנות מינית", ועל אמירה זו מבקשת המבקשת לבנות עתה תלי תלים של מגבלות.

נוסף על כך טענה ב"כ המשיב שאין קשר או קורלציה בין מעשיו של המשיב לבין המגבלה המבוקשת בדבר איסור עבודה של המשיב ביחד עם נשים. בהקשר זה ציינה שעבירת המין שבוצעה על ידי המשיב, כפי שעולה מהכרעת הדין ומכתב האישום, לא בוצעה כלפי אדם זר אלא כלפי בת משפחה אותה הכיר המשיב וזאת על רקע רצונו להתקרב אליה.

בכל הנוגע לאיסור צריכת הסמים והאלכוהול, טענה ב"כ המשיב שהרקע לבקשה זו נלמד מדברי המשיב עצמו וכאשר המסקנה שהמשיב משתמש בסמים ואלכוהול מסתמכת על חוות דעת פסיכיאטרית שנסמכה על חוות דעת פסיכיאטרית קודמת, זאת ללא יכולת לדעת באילו חומרים השתמש המשיב ועל מה מבוססת קביעה זו.

לעניין תקופת הפיקוח, ביקשה לקצר את פרק הזמן המבוקש נוכח הספק שעולה בכל הנוגע למניעיו האמתיים של המשיב, כמו גם מצבו הנפשי והצורך לעקוב אחריו מקרוב.

דיון