חלוקת רכוש

ענינו של פסק דין זה חלוקת רכוש בין הצדדים שהתגרשו.

בפנינו מקרה קשה של משפחה קשה ומורכבת ביותר, מבין המקרים הנדירים שהובאו לפתחו של ביה"ד בשנים האחרונות. מקרה סבוך ביותר מבחינה משפחתית.

תיק זה מתנהל שנים רבות.

אין בית הדין מעוניין להטיל את האשמה על צד זה או האחר, אך טוב יעשו הצדדים חשבון נפש על כל ההליך, ודי לחכימא ברמיזא.

להלן השתלשלות האירועים הנוגעת לפס"ד זה:

בשנת 2002 הגיש הבעל תביעה ראשונה לגירושין, אך הצדדים לא התגרשו.

ביום 28.2.11 פתח הבעל בתביעה לחייב את האישה בהוצאות הבית.

בפני ביה"ד התקיימו מספר דיונים.

בית הדין הפנה את הצדדים ליועצת נישואין, שהיא בעברה עו"ס לסדרי דין, וכן זימן את הילדים הבוגרים יותר להופיע בפניו.

ביום 18.6.12 הגישה האישה תביעה לשלום בית.

ביום 27.6.12 הורה בית הדין הרבני לאב להפסיק להסית את הילדים כנגד האם ולאפשר לה לעשות שימוש סביר במתקני הדירה. מאידך גיסא, ביה"ד חייב את האם להשתתף במלאכות משק הבית כדי להקל העומס המוטל על הילדים, ואף חייב אותה להעביר לידי האב 6,000 ש"ח מדי חודש כעזרה בנטל הכלכלי.

בית הדין הוסיף והתריע, כי אי שיתוף פעולה בין ההורים בשיקום המשפחה וההפרדה בין הסכסוך הזוגי לבין ההורות, יחשב לביזיון בית הדין.

ביום 26.7.12, לאחר שבית הדין התרשם כי לא ניתן לקיים מסגרת חיים סבירה תחת קורת גג אחת, הורה על הפרדה בין ההורים לטובתם הנפשית של הילדים, באופן שהאב יעבור להתגורר בדירת אימו והאם תישאר להתגורר עם הילדים בדירת הצדדים, וזאת למשך 6 חודשים. עוד קבע בית הדין, כי בתקופה זו המשמורת הזמנית תהיה משותפת, כך ששלושה ימים הילדים יהיו עם האב ושלושה ימים עם האם.

למרות האמור, הלכה למעשה, וכפי שבא לביטוי מהחלטות אחרות ומאוחרות יותר של בית הדין הרבני, האב לא יצא מבית המגורים חרף ההחלטה השיפוטית.

ביום 9.8.12 זימן בית הדין הרבני את הבנות.

ביום 21.11.12 שוב נדרש בית הדין לבקשות שונות של הצדדים, זימן פעם נוספת את ילדי הצדדים וקבע דיון ליום 29.11.12.

לאחר שהאם הגישה בקשה לצו הגנה, הורה ביה"ד ביום 4.12.12 על הרחקתו של האב מהדירה תוך שהוא קובע דיון דחוף ליום 9.12.12. כן נעתר בית הדין לבקשתה של האם וקבע כי עד למועד הדיון ישהו הילדים יחד עמה בביתם וביום שבת ישהו עם האב.