חלוקת רכוש וזכויות בין בני זוג מוסלמים

רקע

1.         בפני תביעתה של אשה,  כנגד בעלה לשעבר. תביעה זו היא רכושית וכספית, בה עותרת התובעת לקבל מידיו של הבעל-הנתבע את זכויותיה הכספיות והרכושיות שנצברו עקב הנישואין ובתקופת הנישואין, וזאת כשנתיים לאחר ביצוע הגירושין בפועל, בבית הדין השרעי.

בני הזוג הינם בני העדה המוסלמית, תושבי *****, אשר התגוררו בדירת מגורים אשר נבנתה, טרם הנישואין, מעל ביתו של אבי-הנתבע.

התובעת מורה במקצועה, הנתבע עובד סוציאלי, והם הורים במשותף לשני ילדים.

מוסכם על הצדדים, כי נערכו אירוסין (באמצעות  הסכם נישואין, המכונה "עקד") ביניהם ביום 6.11.83, וביום 4.7.85 נערך טקס הנישואין. עוד מוסכם, כי הצדדים נפרדו (בנסיבות אשר שרויות  ביניהם במחלוקת) ביום 23.9.96, וכי הגירושין בוצעו בסופו של דבר בביה"ד  השרעי ביום 11.3.01.

ביום 1.6.97, הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבע שכותרתה פס"ד הצהרתי ונקיטת אמצעים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון (תמ"ש 32460/97, להלן: "התביעה הראשונה").  תביעה זו נמחקה בשל אי הופעתה של התובעת לדיון, ביום 2.11.00, ולא חודשה במסגרת אותו הליך.

התביעה נשוא דיון זה, הוגשה לביהמ"ש כשנתיים לאחר  הגירושין, ביום 26.1.03.

התביעה

2.         בתביעתה, עותרת האשה לחלוקת הרכוש וקבלת מחצית הזכויות, לפי הפירוט הבא:

א.      בית המגורים ששימש את הצדדים למגוריהם משך הנישואין, ואשר נבנה טרם הנישואין, אך הורחב, הושלם ורוהט לאחר הנישואין, ובתרומתה של התובעת על פי טענתה.

ב.      בנין בן שלוש קומות אשר נבנה בתקופת הנישואין ע"י הנתבע ואשר על כן, פי טענת התובעת, הנתבע הוא בעליו.

ג.        רכב מסוג פיג'ו

ד.      כספים, לרבות כאלה שהוברחו ע"י הנתבע לטענת התובעת (בסך המוערך על ידה ב 300,000 ש"ח), כספים בבנקים, וכן זכויות שנצברו ממקומות עבודה.

ה.      מיטלטלין.

ו.        השבת הכספים שהוכנסו על ידה למשק הבית המשותף - מכח הדין המוסלמי.

ז.       דמי שימוש בקניינה, עבור שבע השנים שקדמו להגשת התביעה, בסך המוערך על ידה בכ - 300,000 ש"ח.

התובעת סומכת תביעתה על זכויות מכח הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון, התשל"ג - 1973 (להלן: "החוק"), וטוענת בנוסף עליהן לזכויות מכח הלכת שיתוף נכסים, זכויות מכח הדין המוסלמי והדין הכללי.

ההגנה

3.         הנתבע מכחיש טענות התובעת. ראשית, טוען הנתבע, המועד המציין את תחילת קשר הנישואין, אינו במועד עריכת הסכם האירוסין, הוא ה"עקד",  אלא ביום נישואי הצדדים בטקס החתונה, 4.7.85.

הנתבע מכחיש את תרומתה של התובעת למשק הבית, כפי שהיא מוצגת על ידה, וטוען, כי הדירה נבנתה על ידי אביו, מכספיו שלו, ובמועד מוקדם לטקס הנישואין ואפילו לכריתת הסכם הנישואין. לפיכך, טוען הנתבע, הדירה הינה רכוש שאינו נכלל במסגרת איזון המשאבים. גם תוספת הבניה שנעשה, בסדר גודל 15 מ"ר לטענתו, נעשתה במימונו העצמאי ולא בהשתתפותה או תרומתה של התובעת.