חלוקת רכוש בנסיבות של 'שיתופיות מוחלשת' בשל בגידת סתר מתמשכת

א.   לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי ברחובות בתיק 954727/3 מיום כ"ח באב תשע"ח (09/08/2018). עניינו של פסק הדין בקביעת מועד הקרע שבין הצדדים לעניין איזון המשאבים ביניהם.

רקע עובדתי

ב.    הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום כ"ג באב תשל"ו (19/08/1976), ולהם שלושה ילדים.

ביום כ"ו בתשרי תשע"ד (30/09/2013) הגיש האיש תביעת גירושין נגד האישה וכרך אליה את נושא הרכוש.

ביום י' במרחשוון תשע"ה (3/11/2014) סודר גט בין הצדדים. קודם לסידור הגט הוסכם כי בית הדין הרבני יכריע במחלוקת הרכושית, והצדדים קיבלו בקניין הלכתי כי בית הדין יפסוק בהתאם להוראות החוק האזרחי.

האישה עובדת כ[...]. האיש הוא מנכ"ל ובעל 25% ממניות חברת [...] בע"מ.

אין חולק שהאישה ניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואין במשך כעשר שנים שהחלו בחודש ינואר 2002. האיש לא ידע על קשר זה עד סמוך להגשת תביעת הגירושין, כפי שעולה מחקירותיו של האיש:

"בספטמבר התגלה לי שבמשך שמונה שנים היא זנתה עם גבר זר. בחודש ספטמבר 2013. ברגע שנודע לי מייד הגשתי בקשת גירושין. יש לי את כל ההוכחות הדרושות לנושא זה". (פרוטוקול מיום כ"ב בשבט תשע"ד (23/01/2014), שורות 16–18).

"הבעל: כאשר רציתי להתגרש נסעתי לאחותי ב[...]. סוף חודש דצמבר 2013. אחותי אמרה לי ש'אימא אמרה שאשתך בוגדת בך עם הרבה קולגות'. האחות הוסיפה: 'לא האמנתי שזה נכון, הזהרתי את אימא שלא תדבר'. בדקתי תוך עשרים וארבע שעות, כולם יודעים ב[...], כל החברים יודעים, עשר שנים בעל 'מקורנן' – שמונה שנים עם שנתיים הפסקה". (פרוטוקול מיום כ"ח באייר תשע"ד (28/05/2014), שורות 50–53).

כך עולה גם מחקירת העדה [א' ט'] (אשתו של הגבר שעימו בגדה האישה):

"העדה: במשך שנתיים וחודש וחצי כשהיינו באותו חברה תמיד היא שילמה את החדר ולא בעלי. [פלוני] נסע במאי בשנת 2011 לברצלונה, ביום ראשון היא התקשרה לבעלי להזמין את בעלי לשכב איתה ובעלי היה עסוק בעבודה, וביום שני שוב היא התקשרה לפי מה שראיתי בטלפון, וביום שלישי היא שוב התקשרה, ויום יומיים אחר כך פגשתי את [א'] ברחוב בית העם ואמרתי לה '[א'], אני מחפשת אותך הרבה זמן', וסיפרתי לה את זה, והיא אמרה לי '[פלוני] יודע? [פלוני] יודע?' אמרתי לה 'אני חייבת לספר לו כבר, אני לא יכולה יותר.' ביום ראשון בבוקר בשעה 8:30 היא מתקשרת לבעלי ובזכות [א'] הרומן הסתיים". (פרוטוקול מיום כ"ז בסיון תשע"ז (21/06/2017), שורות 71–77)

בפסק הדין של בית הדין האזורי נקבע כי מועד הקרע הוא ביום י"ט באייר תשס"ב (01/05/2002), וזהו נימוקו:

"חוק יחסי ממון ואיזון משאבים יוצא מתוך הנחה שבני זוג שלא עשו הסכם ממון ביניהם – הרי שהם חפצים שתהיה ביניהם שותפות מלאה. ברם אם אחד השותפים עשה מעשה שמחמת כן השותף השני ראה בכך הפרת אמונים ומחמת כן הוא דורש פירוק השותפות – עצם הדבר שהשותף לא ידע בכך תקופה מסוימת אינו יכול לגרום שבעל כורחו השותפות תימשך [...], אלא שבמקרה כזה נהגו בתי המשפט לדחות את יום הפירוד לאירוע אחר כגון הגשת תביעה לגירושין וכדומה. אולם המקרה שלנו – לא הייתה כאן מעידה מקרית [...]. עולה שבמשך כעשר שנים אישה זו קיימה יחסי אישות עם גבר זר [...]. במקרה שלנו הבעל דורש לקבוע את יום הפירוד לתאריך 1.1.2002, [אולם] ביה"ד סבור שצריך לדחות את יום הפירוד ל־1.5.2002, כי יש לשער שבתאריך זה הקשר בין האישה לגבר הזר היה כבר קשר אמיץ, קשר שנמשך כמה חודשים".

טענות המערערת

ג.    לטענת המערערת טעה בית הדין האזורי כשלא פסק כי מועד הקרע הוא מועד הגשת תביעת הגירושין, ביום כ"ו בתשרי תשע"ד (30/09/2013). המשיב צבר את חלק הארי ברכוש בתקופת חיי הנישואין, ועל כן קביעת מועד קרע מוקדם פוגעת במערערת באופן אנוש מבחינה כלכלית.

קביעת מועד הקרע נעשית בהתאם למועד שבו הופסק השיתוף הכלכלי והמאמץ המשותף, ואין רלוונטיות בעניין זה לשאלה מי אשם בקרע. בענייננו, עד למועד הגשת התביעה, חיו הצדדים יחדיו תחת קורת גג אחת, ניהלו משק בית משותף ותרמו לתא המשפחתי – כל אחד לפי יכולתו – תוך מאמץ משותף.

בית הדין טעה בפסיקתו וחרג מסמכותו בקביעתו בסיס הלכתי לנישול קנייני של האישה מהרכוש המשותף ופעל בניגוד להלכות המשפטיות המחייבות. פסיקות בית המשפט העליון הבהירו כי בגידה אינה פוגעת בזכויות הרכושיות, לבד מכתובה.

בית הדין התעלם מהעובדה שהבעל התפתח מבחינה כלכלית בזכותה ובסיועה של האישה, שכן האישה היא שטיפלה בבית ובילדים. אין מדובר בבני זוג שהכירו כאשר הבעל כבר היה אדם עשיר, אלא מדובר בבני זוג שהתפתחו יחד במאמץ משותף.