חלוקת רכוש בנסיבות של השפלה ושלילת זכויות

תובענה לחלוקת הרכוש שנרכש בתקופת החיים המשותפים של בני הזוג היא העומדת להכרעה. הנתבע טוען כי הרכוש הרשום בבעלותו שייך לו בלבד ואינו ניתן לחלוקה. האמנם?

רקע והליכים :

1. הצדדים נישאו ביום 11.11.04 עת היתה התובעת נערה בת 18 והנתבע גבר בן 30. בסמוך לאחר הנישואין האישה שירתה בשרות לאומי והאיש עבד כנהג על מונית בבעלותו. בהמשך, למדה האישה **** ****, בעוד האיש למד **** *** , עסק ב*** ובנוסף עבד כ**** *****.

2. חייהם המשותפים נקלעו למשבר וביום 12.9.12 הוגש כתב אישום כלפי האיש בגין נקיטת אלימות כלפי האישה בשישה מקרים הסמוכים זה לזה, כפי שיפורט בהמשך. עניין זה הסתיים בהסדר טיעון אשר קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שהאיש הודה בשלושה מהמעשים המיוחסים לו ובהתאם לכך נגזר דינו.

3. באותו יום עתרה האישה לקבלת צו הגנה כלפי האיש. הצו ניתן על ידי כב' השופטת חדד בביהמ"ש השלום באשקלון, בנוכחות אבי האשה ובהסכמת האיב.

4. עוד במקביל הגישה האשה תביעת גירושין בבית הדין הרבני, ועניין זה יפורט בהמשך.

5. ביום 5.11.12 הגישה האישה תביעה לחלוקת רכוש, היא התובענה מושא פסק דין זה. בכתב התביעה מגוללת מסכת של התעללות נפשית ופיזית, אשר לצידה רכישת דירת המגורים של הצדדים, שתי דירות נוספות, חנות ומשרד. האישה טוענת כי כלל הנכסים הם משותפים ועותרת לחלוקתם בין הצדדים שווה בשווה.

6. ביום 24.2.13 הגיש האיש כתב הגנה בו מכחיש את כל טענותיה של האישה לגבי התנהלות חייהם המשותפים וטוען כי היא זו שניצלה אותו ויצאה מבית הוריה כשבגדיה לגופה כדי להימלט מאורח החיים הדתי. את הדירות רכש באמצעות כספים שהיו לו טרם הנישואין, את החנות והמשרד רכש באמצעות כספים שקיבל מהוריו ועל כן מדובר בנכסיו שלו, שאינם עומדים לחלוקה.

7. ביום 12.6.13 הגישה האישה תביעת נזיקין בה דורשת פיצוי בגובה 300,000 ₪ בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בשל מסכת ההתעללות שסבלה מהאיש. בכתב ההגנה הכחיש האיש כלל טענותיה, בדומה לכתב ההגנה בתביעה לחלוקת רכוש.

8. ביום 19.3.14 פסק בית הדין הרבני כי האיש מחוייב ליתן גט לאישה, בין השאר, בגין נקיטת אלימות כלפיה כעולה מכתב האישום ומהודאתו של האיש בחלק מן האישומים.