חלוקת רכוש בין בני זוג וזכאות האשה לאופציות שהוענקו לנתבע בגין עבודתו

א.        מבוא

1.         הצדדים הינם בני זוג שנישאו זל"ז ב- 7.6.99, ומנישואיהם נולדו שני ילדים ב- 2.6.01 וב- 14.2.03. בני הזוג נפרדו באוגוסט 2004, לאחר 5 שנות נישואין, ומאז הם חיים בנפרד. האשה עברה להתגורר עם הילדים בדירה שכורה בפתח-תקוה, והבעל עבר להתגורר בדירת הוריו בראשון לציון.

            בני הזוג בהליכי גירושין וטרם התגרשו. על בני הזוג חל משטר איזון המשאבים של חוק יחסי ממון, לאור מועד נישואיהם.

2.         ב- 21.3.05 ניתנה החלטה בהסכמה על פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג הידועה כחלק מגוש 6392 חלקה 4 (להלן: "הדירה"), כפנויה, וב"כ הצדדים מונו ככונסי נכסים. עוד הוסכם שבשלב הראשוני ישכירו הכונסים את הדירה עד להכרעת בימ"ש באופן חלוקת פדיון מכירת הדירה.

            עוד הסכימו הצדדים: "שכל הרכוש שנצבר ע"י בני הזוג מיום הנישואין 7.6.99 ועד 22.4.03, למעט האופציות... הינו משותף (ראו עמ' 38 לפרוטוקול). להסכמה זו ניתן תוקף פסק דין חלקי.

3.         המחלוקות שעומדות להכרעה בפני בימ"ש הן כדלקמן:

א.        האם יש לחלק את פדיון מכירת הדירה לפי יחס ההשקעות הכספיות של בני הזוג ברכישת הדירה.

הבעל טוען: "בחוזה הרכישה רשומים שני בני הזוג כרוכשים... (יש לחלק - י.ג.) על פי הסכומים שכל אחד מהם הביא... לפי טענותינו 40,000 $ הסכום שהובא ע"י האשה, 240,000 $ הובאו ע"י הבעל ממקורות חיצוניים. הדירה נקנתה ב- 280,000 $".

            הצדדים הסכימו בעמ' 64 לפרוטוקול, שתחילה ישמעו הוכחות לעניין זה בסוגיות הבאות:

1.         האם הכספים ששימשו לרכישת הדירה היו כספים משותפים של שני בני הזוג?

2.         אם יקבע כי הכספים ניתנו במתנה ולא היו משותפים - האם המתנה הושלמה בנתינת הכספים?

                        ב"כ הנתבע הבהירה בעמ' 63 לפרוטוקול ש' 4: "אנו לא טוענים שהייתה התחייבות לתת מתנה". עוד הוסיפה שרק אם ביהמ"ש ידחה את טענת התובעת שהמתנה הושלמה - ישמור הנתבע על הזכות לטעון ביטול מתנה בטענת התנהגות מחפירה.

ב.         האם לאשה יש זכאות לקבל מחצית הכספים שנתקבלו ע"י הבעל מחב'  T (להלן: " T ") במימוש אופציות L (להלן: "תוכנית הבונוסים"), והאם לאשה יש זכאות לקבל מחצית הכספים שנתקבלו בגין אופציות  T (להלן: "תוכנית ESOP ")

            אופציות L ("תוכנית הבונוסים")

            הבעל טוען, שבשנת 96', 3 שנים קודם נישואיו לתובעת, הוקצו לו, בחברה בה עבד, אופציות לרכישת מניות של חב' L . על הענקת האופציות סוכם עמו עוד בשנת 94. לאופציות נקבעו מועדי מימוש
( Vesting ). 3 שנים מאוחר יותר - בשנת 99, 11 יום לאחר הנישואין, נמכרה חב' L לחב' T , שרכשה את אופציות L מידי העובדים - הן אלה שבשלו ( Vested ) והן אלה שטרם בשלו non vested) ). מחירן של האופציות נגזר מערך מניית L ביום המכירה לחב' T . המכירה הביאה למימוש האופציות.

            הבעל צירף תצהיר של נשיא מנכ"ל חב' L . עפ"י התצהיר, במהלך מכירת L ל- T סוכם כי T תקנה ותשלם תמורה עבור כל האופציות שבבעלות העובדים, כאשר התמורה עבור האופציות שמועד זכאותן חל לפני מועד המכירה ( Vested ) תתקבל מיידית, והתמורה עבור יתר האופציות non vested) ) תשולם במספר תשלומים במועדים התואמים את אלה שנקבעו בשעתו לעובדים כמועדי ה- Vesting המקוריים של אופציות L אלמלא חב' L נמכרה. גובה התשלומים נגזר מערכה של חב' L ביום המכירה ל- T .

            עפ"י עדות הנתבע בעמ' 69 ש' 3-1, הנתבע קיבל את כספי האופציות ב- 4 תשלומים: 1.7.99 - 1,150,000 $, 1.7.00 - 304,000 $, 1.7.01 - 304,000  $, 1.7.02 - 76,000 $.

            עיקרה של המחלוקת האם האופציות הוענקו לנתבע בגין תקופת עבודה בעבר, עוד לפני שנוצר קשר נישואין, או שהן הוענקו בגין עבודה בחברה בתקופת הנישואין עד הפירוד.