חלוקת רכוש

לדברי באת-כוח התובע הבעל קיבל כספים מהוריו לקניית הדירה וחלקה של האשה ניתן לה במתנה, וע"כ מבקשת, הואיל והאשה זינתה א"כ זוהי מתנה בתנאי והואיל והאשה הפרה את התנאי עליה להחזיר את המתנה.

מצרפת את פס"ד בעהם (בג"ץ 609/92 בעהם נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד מז(3) 288) שקיים את פסה"ד של ביה"ד הגדול שהחזיר מחצית הדירה לבעל לאשה שזינתה.

ב"כ האשה, לדבריו, פס"ד בעהם אינו רלוונטי לאור הלכת בבלי (בג"ץ1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(2) 221), ועל פיו ביה"ד צריך להיצמד לחוק המתנה ולא לדון עפ"י עניני הדין העברי של החזר מתנות.

כהקדמה, ביה"ד רוצה לציין שעוד בדיון הראשון הסכימו הצדדים שביה"ד ידון עפ"י עקרונות חוק יחסי ממון. בזה הביעו דעתם שהסכימו לדון עפ"י חוק המדינה ולא עפ"י דין תורה. בהסכמת הצדדים לדון עפ"י חוק המדינה נוצר תנאי הלכתי שביה"ד יכול לדון על כך מכח ההלכה שכל תנאי שבממון קיים והם קיבלו עליהם בהסכמתם שביה"ד ידון עפ"י חוק, ולכן ביה"ד ידון עפ"י החוק.

מעיון בבג"ץ בבלי ובמיוחד בפיסקה 32 עמ' 249 ואילך, עולה שביה"ד צריך להיות צמוד לחוק האזרחי ופסה"ד בפרשת בעהם בטל, וצריך לראות את בני הזוג כשותפים לכל דבר. הן נכון שניתנה מתנה לכל הפחות בהפרש מגובה המשכנתא שלקחו שני בני הזוג, וצריך ביה"ד לראותו כמתנה ולדון עפ"י חוק המתנה.

להלן הסעיפים הנדרשים לענייננו על פי חוק המתנה, תשכ"ח-1968

מתנה לאלתר

2.  מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה.

  תנאים וחיובים

4. מתנה יכול שתהיה על תנאי ...

התחייבות לתת מתנה

5.  (א) ... (ב)... (ג) ... רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן... 

לכאורה עפ"י סעיף 5 (ג), אם היתה התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן יכול לחזור בו מההתחייבות.

אין ספק שזנות אשה ואפילו מעשה כיעור היא התנהגות מחפירה של המקבל כלפי הנותן, אולם סק"ג נאמר הוא על התחייבות לתת מתנה.

בסעיף 2 " מתנה לאלתר" שבו נאמר שמתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה ע"י הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם, לא נאמר שבהתנהגות מחפירה המתנה חוזרת. אולם בסעיף 4, מתנה יכול שתהיה על תנאי, ובאם הבעל היה מתנה זאת בפירוש שהמתנה היא בתנאי שלא תהיה התנהגות מחפירה התנאי היה מבטל את המתנה. אולם בלא שהתנה והיתה התנהגות מחפירה של האשה, זו אינה סיבה לבטל את המתנה וע"כ לא נכתב שם "התנהגות מחפירה מבטלת את המתנה".

אולם יש לדון בזה על אומדנא שאדם נותן מתנה לאשתו הוא בתנאי שלא תבגוד. אכן גם עפ"י הדין אשה שזינתה לא מפסידה מתנותיה, עיין פ"ת אבה"ז סי' צט' סק"ז, שהביא מהלבוש שאשה שזינתה לא מפסידה ממתנות שניתנו לה. בפד"ר כרך ו' (עמ' 31 ואילך) דן לומר שבזינתה הפסידה מתנותיה, כתבו בסוף פסה"ד שכל זה כתבנו לדון להלכה, אבל למעשה קשה לחדש דבר שלא נזכר בפוסקים וכפי הנראה סוגיא דעלמא בביה"ד שמגבים לאשה גם באופן כזה. וע"כ אין ביה"ד יכול לפרש את חוק המתנה שבמקום שיש אומדנא שנתן מתנה על תנאי חוזרת המתנה הואיל ועפ"י הדין אין הפסד מתנה בהתנהגות מחפירה ורק במורדת עם כל דיני המרידה נאמר החזרת מתנות.

יסוד הכלל הוא עפ"י מה שהובא בח"מ באבה"ז סי' צט' סק"ז: אדם שנותן מתנה לחבירו האוהבו וכי אם אח"כ נעשה שונאו, תחזור המתנה, כי על דעת שיהיה שונאו לא נתן לו?!

כמו"כ לגבי אשה, הנותן מתנה לאשתו לא נותן זאת בתנאי, אלא נותן לה מתוך הערכה לפעולותיה ומשום אהבתו אותה לאותו זמן ואף שאח"כ שנאה וסרחה עליו, אין זה מפקיע את המתנה.