חלוקת מטלטלין לפי הסכם גירושין

בפנינו זוג שהתגרש.

בהסכם הגירושין נתן הבעל לאשה את כל המטלטלין למעט מטלטלין אישיים.

בפועל האשה מחזיקה בכל המטלטלין.

הבעל לשעבר - התובע דורש מהאשה להשיב לו את מטלטליו האישיים דהיינו:

1.       ספריו

2.       כלי עבודה

3.       ציוד מחנאות

האשה מסרבת בטענה כי כל אלו אינם מטלטליו האישיים וגם לה יש שימוש בהם.

לדבריה הספרים נחוצים עבור הבן.

אין ספק כי התובע שגה בכך שלא פרט מהם החפצים האישיים, בכך היה חוסך את העירפול ואי הודאות.

לדבריו היה ביניהם סיכום בעל פה על כך, אך האשה בתצהיר שהגישה לאחר הדיון על פי דרישתנו הכחישה זאת.

בגמרא קיימות סוגיות נרחבות בשאלות מעין אלו, בעיקר בבבא בתרא בפרק המוכר את הבית ושם במשנה בדף סד. חולקים רבי עקיבא וחכמים האם המוכר, מוכר בעין יפה או בעין רעה.

על אף שהפסיקה המקובלת היא שהלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחבריו. כאן הגמרא עצמה פוסקת שהלכה כרבי עקיבא, שהמוכר בעין יפה הוא מוכר (בראש דף סה.), וכן נפסק בשולחן ערוך, חשן משפט סימן ריד סעיף ב.

כמו כן מבואר בגמרא דף סה (לפני המשנה) כי במתנה גם חכמים מודים לרבי עקיבא שהנותן מתנה, נותן בעין יפה.

משכך, אין חילוק בין מכר ומתנה ובשניהם הנתינה היא בעין יפה.

בכך חסכנו לעצמינו את השאלה, האם נתינה כזו בהסכם גירושין דינה כמתנה או כמכר. יש לכך נפקותה בשאלות הלכתיות אחרות. הדעה המקובלת היא לראות כל הסכם גירושין כמכר. מאחר ואין כאן נתינה חד כיוונית.

עיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן נג, וכן בפד"ר טז עמוד 276 ואילך. לכך יש להוסיף עוד שני כללים הלכתיים ידועים:

א.      המוציא מחבירו עליו הראיה, ולכן בכל שאלה המתעוררת לא מוציאים מיד המוחזק, וכאן האשה היא המוחזקת.

ב.      יד בעל השטר על התחתונה בכל שטר שמתעוררת שאלה על כוונתו ומשמעותו. בעל השטר הבא להוציא מחבירו מכח השטר שבידו ידו על התחתונה.