חלוקת זכויות פנסיוניות לאור פרשנות הסכם ממון

בפנינו זוג המצוי בהליכי גירושין. נכון להיום קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לחלוקת קרנות הפנסיה של הבעל.

הצדדים ערכו הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 8.7.08.

האשה דורשת שהצדדים יופנו לאקטואר לשם איזון כל זכויות הצדדים, בהתאם לחלוקה שנקבעה בהסכם הממון, כולל כל קרנות הפנסיה של הבעל. הבעל מתנגד לכך וטוען כי לאור האמור בהסכם הממון, אין האשה זכאית לחלקו בפנסיה הנוספת שנקבעה לו עקב מצבו הרפואי.

בית הדין שמע את טענות הצדדים, כפי המפורט בפרוטוקול.

נקודת המחלוקת הינה סביב נוסח ההסכם, בו נאמר כך (סעיף ה): "הצדדים מסכימים כי הפנסיה החודשית לה זכאי הבעל ממקום עבודתו ו/או מקרן פנסיה כלשהיא יהיו קניינו הבלעדי של הבעל, בכפוף להעברת סכום חודשי של 1,050 ש''ח לידי האשה, כחלקה בזכויותיו הפנסיוניות של הבעל... בכל מקרה בו תוגדל הפנסיה החודשית לה זוכה הבעל מידי חודש בשיעור מסויים, יעביר הבעל לידי האשה את הסך שך 1,050 ש''ח כשהוא מוגדל באותו שיעור".

יש לציין כי הגמלה הרפואית נקבעה לבעל רק לאחר עריכת ההסכם.

הבעל טוען כי הקצבה הרפואית שנקבעה לו אינה בכלל מה שהוסכם עליו כחלק מהגדלת הפנסיה החודשית, וממילא היא קנינו הבלעדי, לאור הנחיות החוק הקובעות כי קצבת נכות אינה בת איזון. אולם האשה טוענת כי אף זה בכלל הפנסיה האמורה להתחלק בין שניהם בהתאם לחלוקה שנקבעה בהסכם הממון.

בהחלטתו מיום 30.3.11 קבע בית הדין:

"לשם השלמת הבירור העובדתי, על הבעל להמציא 5 תלושי פנסיה אחרונים (או תלושי שכר בהם מופיע מרכיב הפנסיה), כדי לוודא את מהות התוספת הרפואית, נשוא התביעה. יש להמציא החומר בתוך 10 ימים".

ואכן, הבעל המציא את המבוקש והחומר הועבר לתגובת הצד השני.

הבעל העביר 10 תלושי שכר, כאשר מחציתם הינם תלושי שכר פנסיה רגילה (מחברת מגדל) ומחציתם הינם תלושי שכר גמלה רפואית (מחברת קרן מקפת). בנוסף, העביר הבעל את החלטת רופא הקרן, בה נקבעה זכאותו לקצבה רפואית, בגין נכות 100 אחוז (66 אחוז כתוצאה ממחלות ו-33 אחוז כתוצאה מתאונת עבודה).

ב"כ האשה בתגובתה טענה כי ענין זכאותה של האשה לחלוק עם בעלה את תקבולי הפנסיה נקבע מפורשות בהסכם, ללא קשר לאופי תקבולי הפנסיה, בין אם המדובר בפנסיית נכות ובין אם המדובר בכספי פרישה מוקדמת ובין אם המדובר בפנסיה הרגילה.

לאחר הצגת טענות הצדדים, נעבור להכרעת הדין.

טרם מתן פסק הדין יש לציין דבר מה. תביעתה זו של האשה הינה כבר "סיבוב שני", כאשר בעבר תבעה דבר שונה (בפני המותב הקודם), אז תבעה לאזן את הקצבה הרפואית של הבעל בין הצדדים, משום שטענה שלא לקחה קצבה זאת בחשבון בעת עריכת ההסכם, וממילא, אם קצבה זו אינה בכלל הסכם הממון לטענתה, שומה שיחול עליה חוק יחסי ממון לאיזון הנכסים ולא תנאי ההסכם שביניהם, כפי טענתה המופיעה בכתבי בית הדין. ברם, עתה עלתה טענה חדשה, הטענה נשואת פסק דין זה. הטענה עליה מתבססת האשה בתביעתה החדשה הינה הפוכה ממה שטענה בתחילה - עתה טוענת באמצעות באת כוחה כי הקצבה הרפואית לה זכאי הבעל, היא כן בכלל הסכם הממון שנערך ביניהם, ולכן גם עליה נסובה הפסקה בהסכם הממון שביניהם הקובעת כי אף לאשה מגיע חלק מסויים בקצבת הפנסיה של הבעל.

סתירה זו בין טענותיה של האשה, ראוי היה שתהיה לה לרועץ במסגרת קבלת ההחלטה בתביעתה הנוכחית, אולם לאור מה שיובא להלן, לעת עתה בית הדין מסתפק בהערה זו.

ולגופו של ענין. באשר לפרשנות סעיף זה, לאור המחלוקת שבין הצדדים, במושכל ראשון היה מקום לומר כי יש לקבל את עמדת האשה ולקבוע כי אף התשלומים הרפואיים שמקבל הבעל, הינם בכלל החלוקה המיוחדת שהוסכם עליה, בהתאם לסעיף הנ"ל, לאור מה שיבואר להלן.

ואמנם, לא יהיה נכון לקבוע בפשטות כי הצדדים לקחו בחשבון גם את ההקצבה הרפואית של הבעל וכוונו אליה בהסכם, לאור העובדה כי בעת עריכת ההסכם הבעל היה כבר לאחר שני התקפי לב, כאמור בפרוטוקול, זאת משום שב"סיבוב הראשון" בתביעתה של האשה, טענה היא שהקצבה הרפואית של הבעל לא היתה בכוונתה ובדעתה בעת עריכת ההסכם.

ברם, נראה כי למרות שתלושי הבעל מחולקים, דהיינו תלוש נפרד לפנסיה הרגילה המשולמת מחברת מגדל ותלוש נפרד לגמלת הבעל מקרן מקפת עקב קביעת נכות, עדיין היה מקום לומר שאין בכך לקבוע כי קצבת הנכות אינה חלק מתשלום הפנסיה של הבעל, זאת משתי סיבות:

א.       ודאי שגם גמלת הנכות המשתלמת ע"י קרן מקפת, הינה כגמול ישיר וכתוצאה מהזכויות שצבר הבעל ממקום עבודתו, ואין לנתק גמלה זאת מכך. אין היא כדמי נכות או דמי זקנה המשולמים ע"י ביטוח לאומי באופן שווה לכל אזרחי ישראל, ללא זיקה לעבודתם במשך ימי חייהם. גמלת "מקפת" זו, הינה גמלה זה זכאי עובד שצבר קרנות, ביניהם קרן המממנת את העובד בעת מחלתו, ומתגמלת אותו בקצבה חודשית, ככל תשלומי פנסיה לעובד שאינו מסוגל עוד לעבוד מחמת זקנתו, או שכך קבע החוק, שבזקנתו הוא זכאי לגמלת פנסיה. משכך, יהיה נכון להגדיר גם את הקצבה הנ"ל כ"פנסיה", שהרי "פנסיה", הגדרתה היא (ע"פ מילון אבן שושן) - "קצבה, גמלה, שכר קבוע, המשתלם ע"י הממשלה או ע"י מוסד, לעובד ותיק שפרש לאחר שהגיע לגיל פרישה או לאחר שאיבד את כשרו לעבודה". הרי שגם מי שמקבל קצבה בגין איבוד כושר עבודה, מוגדרת קצבתו כ"פנסיה", ומכיון שהנוסח בהסכם היה כי "בכל מקרה בו תוגדל הפנסיה החודשית ...", הרי שיש לבעל לשתף את האשה בחלק מסויים מקצבה זו, בהתאם לתנאי ההסכם שערכו ביניהם.