חלוקת הרכוש המשותף בין הצדדים - מבחנים להגדרת נכסי קריירה

איזון משאבים בין בני זוג לשעבר הוא העומד להכרעה בפסק דין זה.

בשל הטענות שהועלו בעניין אופי חייהם המשותפים, יובאו עיקרי הפרטים בעניין זה.

רקע והליכים:

1. הצדדים נישאו ביום 14.9.92 וזמן קצר לאחר מכן הרתה התובעת.

בעת הריונה הראשון עברה תאונת דרכים שהותירה בה נכות נפשית צמיתה בשיעור 60% על פי קביעת המוסד לביטוח לאומי. ההריון הסתיים בשלום וביום 20.9.93 נולדה ביתם הבכורה של הצדדים. בשנת 1994 החל הנתבע לעבור בנמל אשדוד. חרף הנכות הנפשית ניהלו הצדדים חיי משפחה וביום 31.1.99 נולדה ביתם השניה.

חייהם המשותפים של הצדדים עלו על שרטון ובסוף שנת 2002, לאחר תלונה שהגישה התובעת כלפי הנתבע והיתה בעיניו חסרת בסיס, עזב את הבית ומאז לא שב אליו.

זמן קצר לאחר מכן עזבה התובעת את דירת המגורים ועברה לבית הוריה.

2. במחצית שנת 2003 נפתחו ההליכים המשפטיים בין הצדדים:

האב הגיש תביעת משמורת, האם הגישה תביעת משמורת ולאחריה אף תביעת מזונות  ותביעה לשמירת זכויות, בגינן נפתחו תמ"ש 111111 עד 2222222.

בנוסף, הוגשו מספר בקשות לצווי הגנה מטעם שני הצדדים, שאין זה המקום לפרטם.

ביום 14.5.06 ניתן פסק דין בכלל התובענות על ידי כב' השופטת ברנט בו נפסק כי משמורת הקטינות תהא לאימן, תוך חיוב אביהן בתשלום 3,654 ₪ לחודש למזונותיהן.

בסמוך למועד זה, נמכרה דירת המגורים המשותפת על ידי הבנק למשכנתאות, מרבית החובות המשותפים סולקו והיתרה שנותרה חולקה בין הצדדים שווה בשווה.

4.         במקביל, התנהלה בבית הדין הרבני תביעת האיש לגירושין וביום 1.9.09 ניתן פסק דין המחייב את התובעת לקבל גט. זאת, בין השאר, בשל קיום יחסי אישות עם אדם אחר בהיותה נשואה לנתבע. התובעת הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר נדחה תוך קביעות קשות כלפיה, לרבות סרבנותה לקבל גט ותוך חיוב נוסף לעשות כן. הלכה למעשה, סודר הגט רק בשנת 2012.