חלו נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.לפני בקשתה של ב"כ הנתבע לדחות על הסף תביעתו של מר חאלד חלו (להלן: "התובע") להכיר בטנטון ממנו לטענתו, הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 84א'(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.התובע יליד 1960, עובד כמחסנאי ברשת שופרסל וביום 29.12.11, הוא הגיש לנתבע תביעתו לתשלום דמי פגיעה במסגרתה עתר להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון כ"פגיעה בעבודה".

3.ביום 26.11.12, הכיר הנתבע בתביעתו של התובע בגין ליקוי השמיעה כ"פגיעה בעבודה" ודחה את תביעתו לגבי הטנטון מהנימוק שלא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84א'(ב) לחוק.

4.ב"כ הנתבע מבססת את בקשתה לדחות על הסף את תביעתו של התובע על שני נימוקים עיקריים:

א.ביום 31.7.12, ביצע התובע בדיקת שמיעה במכון שמיעה אסף ובמהלך בדיקת שמיעה זו לא סבל התובע מטנטון באף אחת משתי אוזניו.

מכאן טוענת ב"כ הנתבע, שלא הומצאה כל בדיקת שמיעה ממנה עולה, שהתובע סובל מרעש תמידי בשתי אוזניו והדגש הוא על רעש תמידי. לכן, לשיטת ב"כ הנתבע, דין תביעתו של התובע בגין הטנטון להדחות על הסף, כבר בשלב זה עוד בטרם מינויו של מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין משום שהוא לא סובל מרעש תמידי בשתי האוזניים.

ב.עוד טוענת ב"כ הנתבע, כי התובע לא עונה על דרישות הסעיף 84א'(ב) (3) לחוק משום שלא הוכיח, כי הפגיעה עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות שתועדו ברשומה רפואית.

5.מנגד טוען ב"כ התובע, כי התובע עומד בכל אחד משלושת התנאים הקבועים בסעיף 84א'(ב) לחוק לצורך הכרה בטנטון כ"פגיעה בעבודה", שכן כושר שמיעתו פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזנים, הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית עוד בטרם שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק והפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות של התובע לטיפול רפואי שתועדו בתיקו הרפואי.

לטענת ב"כ התובע, אין להציב בפני התובע תנאי סף המחייב אותו להמציא בדיקת שמיעה המראה, כי הטנטון הוא טנטון תמידי.

דיון והכרעה

6.השאלה , האם סובל התובע מטנטון כלשהו, בין אם המדובר בטנטון תמידי או בין אם לאו, זוהי שאלה רפואית ולצורך מענה על שאלה רפואית זו, יש מקום למנות מומחה יועץ רפואי מטעמו של בית הדין ולהעזר בחוות דעתו והשקפתו הרפואית של המומחה הרפואי לרבות הפניתו לאמור בבדיקת השמיעה מיום 31.7.12, שבוצעה לתובע במכון אסף.

7.תביעתו של התובע להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון כ"פגיעה בעבודה" הוגשה ביום 29.12.11, וניתן לראות, כי תקופה קצרה עובר ובסמוך להגשת תביעתו תועדו בתיקו הרפואי פניות ותלונות בגין הטנטון בתאריכים: 13.10.11, 23.10.11, 10.11.11 ו- 4.12.11.

לו דובר אך ורק ברישומים רפואיים אלו המתעדים את פניותיו של התובע בפני רופא את תלונות הטנטון, אזי קשה היה לקבוע ולקבל, תלונות אלו כתלונות אותנטיות ולא ככאלו שנולדו רק לצורך הגשת התביעה, שכן לפי פירוט התאריכים הנ"ל, התלונות אינן נפרשות על פני פרק זמן משמעותי.

8.עיון מעמיק בתיקו הרפואי של התובע מעלה, כי כבר ביום 25.12.03, נרשם בכרטיסו הרפואי של התובע על ידי ד"ר גנאים היימן "רושם של ירידה בשמיעה, וצפצופים מזה שנה, אוזניים תקינות."

שני הצדדים לא התייחסו לרישום רפואי זה מיום 25.12.03, ממנו עולה, כי כבר אז התלונן התובע על צפצופים באוזניו מהם הוא סבל כשנה עובר למועד הנ"ל.

9.עיון מעמיק בתיקו הרפואי של התובע מעלה גם שהוא היה מאושפז בבית חולים נהריה בין התאריכים 16.10.98 ועד 20.10.98, אז התלונן בין היתר על סחרחורת ו"זמזום באוזן ימין".

10.כך גם צויין בתיקו הרפואי של התובע, כי ביום 30.3.06, היה התובע מעורב בארוע של התפוצצות בלון גז בבנין בחיפה והתלונן על צפצופים.

אין כל התייחסות של מי מהצדדים לאותו ארוע של התפוצצות בלון גז מיום 30.3.06, בגינו התלונן התובע על צפצופים באוזניו ובטרם נכריע גורלו של תיק זה, יש מקום לברר קודם כל את התשתית העובדתית ולאפשר לתובע להביא ראיותיו ולהתייחס לרישומים הרפואיים כאמור לעיל לרבות לשאלה מתי החל לסבול מטנטון באוזניו, האם כאמור בדברים שנרשמו בתיעוד הרפואי מיום 25.12.03, או שמא כאמור בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית שהוגש לתיק בית הדין שם צויין שהוא החל לסבול מטנטון במהלך שנת 2011. כך גם, יש לאפשר לתובע להתייחס לאמור ביתר הרישומים הרפואיים לרבות אותו ארוע של התפוצצות בלון גז מיום 30.3.06 אז לכאורה התלונן גם כן על צפצופים באוזניו.

11. אשר על כן, לא מצאתי מקום לדחות על הסף את התביעה כבר בשלב זה.