חלבי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 14.11.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 0% נכות יציבה מתאריך 5.12.11 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1מפרוטוקול הוועדה אי אפשר לדעת למה זו התייחסה האם למיקרוטראומה או לתאונת עבודה. האמור נדרש על מנת להבין את הלך מחשבתה של הוועדה.

2.2הוועדה מציינת במסגרת ממצאיה שהמערער ישב בזווית של 90 מעלות וזאת בטרם נבדק בבדיקה קלינית על ידי הוועדה, במצב זה הייתה חובה על הוועדה להזהיר אותו כי התרשמותה מהאופן בו ישב לא תזכה את המערער בקביעת אחוזי נכות שכן ההתרשמות הייתה בזמן שהות המערער בחדר הבדיקה אך לא במהלך הבדיקה עצמה.

2.3לעניין הפן הנוירולוגי, התובע צירף חוות דעת של ד"ר לוי הקובע למערער 10% נכות בהתאם לסעיף 32 (1) (א) (1). הוועדה לא התייחסה למסקנתו של ד"ר לוי ולפריטי הליקוי אליהם הפנה המומחה בעניינו של המערער.

2.4הוועדה מצאה לסג 90 מימין ו- 80 משמאל שלכאורה מראה על פגיעה מסוימת תחושתית. כמו כן, נרשם מפי המערער כי הוא מוסר על ירידה בתחושה בכף רגל שמאל בחלק התחתון של שוק שמאל בהשוואה לימין. ממצאים אלה של לסג מופחת משמאל אמורים היו לזכות את המערער בנכות על פי יישום מתאים של התקנות. הוועדה מציינת כי לכאורה קיימים ממצאים אלא שממצאים אלה לא באים או לא גורמים להפרעה תפקודית. הסעיף על פי התקנות ובחוו"ד ד"ר לוי מדבר על הפרעה תחושתית ולא תפקודית, בהפנייה לסעיף 32 (1) (א) (1), כפי שקבעה הוועדה – ועת התייחסה הוועדה לפגיעה תפקודית שגתה בהתייחסותה ובקביעתה בעניין האמור ובכך נפל פגם בהחלטתה. נוכח האמור ההתייחסות לחוות דעתו של ד"ר לוי, לוקה בחסר.

לא ברור מהחלטת הוועדה אילו ממצאים מממצאיו של ד"ר לוי לא באו לידי ביטוי בבדיקת הוועדה את המערער באי ציון האמור נפל פגם בהחלטת הוועדה שכן החלטתה אינה מאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה.

3.טענות המשיב:

3.1המערער הוכר על דרך המיקרוטראומה הקביעה היחידה שהוכרה בו היא כאבי גב תחתון, פקיד התביעות דחה באופן מפורש את כאבי הצוואר וחשד לספונדילוליס L4-L5.

3.2במהלך שנת 2011 נפגע המערער בתאונת דרכים בגבו, הדבר בא לידי ביטוי גם בחוות דעת ד"ר לוי המומחה מטעם המערער שלא עושה כל אבחנה בין הפגיעה בתאונה לבין הפגיעה שהוכרה.

3.3הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית טענת ב"כ המערער היום בדבר חובת אזהרה אין בה כל ממש, הוועדה מחויבת להזהיר את הנפגע עת הוא אינו משתף פעולה בבדיקה והיא מתכוונת להסתמך על חוסר שיתוף פעולה.

במקרה דנן המערער נבדק באופן מלא, הן בבדיקה והן בצפייה על מיטת הבדיקה לא נמצאו מגבלות.

3.4בערעור נטען כאילו בהרכב הוועדה היה צריך להיכלל נוירוכירורג משחוות הדעת של ד"ר לוי שהינו נוירוכירורג הונחה בפניה, גם דין טענה זו להידחות, נוירוכירורגיה היא תת התמחות נוירולוגית ויש צורך לכלול מומחה בתת התמחות כאשר חוות הדעת היא רלוונטית לתת התמחות, לא זה המקרה כאן מדובר בחוות דעת נוירולוגית לכל דבר ועניין, בהרכב הוועדה ישבה נוירולוגית ודי בכך.

הבדיקה קלינית של הוועדה הייתה תקינה למעט פער בבדיקת לסג, אותו פער נמצא גם על ידי ד"ר לוי הנוירולוג, אלא שהוא בעצמו לא העניק נכות על כך, על כן לא מדובר בהפרעה המעניקה נכות על קובץ התקנות.

ד"ר לוי המליץ ליישם במערער פריט 32 (1) (א) (1) שעניינו שיתוק חלקי מבלי שבבדיקתו נמצא איזה שהוא שיתוק, עיון בחוות הדעת של ד"ר לוי מעלה כי המלצתו על זו מתייחסת לחוליות L4-L5 שלא הוכרו כלל בידי פקיד התביעות במסגרת המיקרוטראומה.

הוועדה מציינת מפורש, כי הממצאים הדלים שנמצאו בבדיקת האי.אם.גי מחט לא באים לידי ביטוי בבדיקה קלינית ולא גורמים להפרעה תפקודית כלשהי, דהיינו הוועדה גם כן לא מצאה שיתוק חלקי הנדרש בהתאם לפריט הליקוי שהומלץ בידי ד"ר לוי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.