חלבי נ' גולדנברג

פסק דין

בפני תביעה שטרית שהחלה בהגשת שיק לביצוע ע"ס 580 ₪ ז.פ. נובמבר 2005 שנמשך מחשבון בו הנתבעת היא אחת משתי שותפות בשר דם ואשר נפתח בעבור "ועד הבית נוריות 4 נשר".

השיק חולל בא.כ.מ.

הנתבעת מעלה בבקשותיה ובתצהיריה טענת הגנה בדבר זיוף השיק.

הנתבעת טוענת כי שכן בבניין בשם דני דגן ניצל את השיקים לטובתו האישית וזאת תוך שנקט במרמה וזיוף.

ראוי לציין כבר בשלב זה כי הנתבעת לא הייתה מיוצגת ולא באמת ידעה מה עליה לטעון בצד המהותי והמשפטי ומה הפרוצדורה הנדרשת להבאת ראיות ועדים,כמובן שאין בית המשפט יכול לטעון טענות משפטיות ועובדתיות בשם מי מהצדדים ברם נוכח התוצאה הצפויה לא אוכל להתעלם כליל מהעניין והדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

למעשה ההכרעה מבוססת בעיקרה דווקא על גרסת הנתבעת.

הוכח בפני במאזן ההסתברות הנדרש כי הנתבעת וגב' מרים שרף היו בעלות החשבון ממנו נמשך השיק וזאת בעבור ועד הבית ברחוב הנוריות 4 בו התגוררו,הוכח בפני שקודם לכן היה מר עדי יוסף בעל החשבון וכשמונתה הנתבעת לוועד הבית הם דאגו להעברת החשבון על שמה אלא שגם הוכח שהנתבעת לא דאגה לנהוג בצורה דומה כשהועבר תפקידה למר דגן.

הוכח בפני שהנתבעת,למרות שידעה שצריך "לקרוע" את השיקים העבירה בסביבות אפריל 2005 את פנקסי השיקים למר דגן,היא גם ציינה בהמשך "אני מסרתי את התיק של ועד הבית במטרה שהוא ימשיך לנהל כמו שאני ניהלתי".

הוכח בפני שהנתבעת לא עשתה דבר במשך חודשים ארוכים,לא ביקשה את השיקים בחזרה ולא נתנה כל הוראה שהיא לבנק ממנו נמשכו השיקים ושבו עדיין התנהל חשבון על שמה.

הוכח בפני באמצעות מסמך מקורי מבנק הפועלים סניף 702 בו התנהל החשבון כי השיק נשוא תיק זה נחתם ע"י מר דגן דני,צוין מספר תעודת זהותו וצוין כי מעמדו והקשר שלו לחשבון ולשיק הוא "מורשה חתימה".

די בכך כדי להכריע את גורל התביעה.

אין מדובר ב"זיוף",החתימה על גבי השיק איננה מתיימרת להיות של מי מבעלות החשבון,ההיפך הוא הנכון,הנתבעת בעצמה מזהה את החתימה כחתימתו של מר דגן דני ואמורה לשקף את שמו (אם כי למי שאיננו מכיר את החתימה קשה מאד לקרוא בה את שמו של מר דגן).

אם כך השאלה היא האם מר דגן חתם מתוקף הרשאה שהרי אם התשובה על כך חיובית הרי שדי בכך כדי לחייב את הנתבעת בגין השיק.

השילוב של העברת פנקס השיקים הרשומים על הנתבעת וגב' שרף למר דגן יחד עם תיק ועד הבית ומבלי שבמשך חודשים יעשה מעשה מצד הנתבעת לשנות את הבעלות בחשבון ולהחזיר לידיה את השיקים מבססים מסקנה לפיה ניתנה למר דגן הרשאה לפעול עבור ועד הבית לרבות בחשבון הועד הרשום ע"ש הנתבעת ולרבות שימוש בשיקים שנמסרו לו.

אלא שהמסקנה דלעיל מתחזקת באופן מהותי מהודעת בנק הפועלים לפיה ביחס לשיק מר דגן היה מורשה חתימה. המשמעות היא כי בעלי החשבון נתנו הרשאה מפורשת לבנק לפיה מר דגן יוכל להוציא שיקים הגם שהחשבון והשיקים אינם על שמו.

אין לי ספק וכך התרשמתי מהתובעת כי לא היא באופן אישי יצרה את ההתחייבות וברור שלא מדובר בשיק שחולל בחשבונה האישי וב"אשמתה",יחד עם אנו עוסקים בתביעה שטרית בה התובע הוא לא מר דגן,גם לא מי מהדיירים אלא צד שלישי שכלפיו אפילו לא נטען שאיננו אוחז כשורה. משניתנה למר דגן הרשאה לפעול בחשבון ועם השיקים שנמסרו לו הרי הנטל עובר לנתבעת להוכיח כל מיני טענות (שלא נטענו) ביחס להרשאה וביחס לשיק,מראהו ומעמדו של התובע.

יש להפריד בין חבותן של בעלות החשבון,יחד ולחוד,כלפי התובע ומהפן השטרי ולבין היחסים בין השותפות לחשבון,בינן ולבין עצמן ,בינן ולבין שאר הדיירים בבנין או בינן ולבין מר דגן אם הן (או שאר הדיירים) חושבות שהוא מעל בכספי ועד הבית. פסק דין זה איננו קובע דבר ביחס למערכות היחסים או הזכויות של דיירי הבניין בינם ולבין עצמם אלא ביחס לזכותו החוזית של התובע מול הנתבעת (שכן שותפתה גב' שרף לא נתבעה משום מה),במישור זה אין מנוס אלא לקבל את התביעה.

כפי שצוין לעיל בתחילת פסק הדין,בשים לב לכך שהחייב ה"אמיתי" הוא ועד הבית,לכך שגב' שרף לא נתבעה,למראה השיק ומה שכתוב עליו וגם משום השיהוי הרב שבו הוגש השיק לביצוע ואשר גרם לנזק ראייתי ברור (הרי התובע בעצמו ציין כי כבר איננו זוכר דבר ביחס לעבודה שעשה וביחס לזהות מוסר השיק),לא אפסוק לזכות התובע הוצאות נוספות על אלו שכבר נפסקו בתיק ההוצל"פ.

זאת ועוד,היות ואינני סבור שיש להשאיר את הנתבעת בודדת במערכה ויש לאפשר לה לארגן את דיירי הבניין שעבורם פעלה כנציגת ועד-פעילות שהביאה עליה היום את התביעה,יישאר עיכוב ההליכים על כנו עד ליום 3.1.11 וע"מ שתוכל לאסוף עד אז את הכספים מהדיירים או מקופת הועד.